המשטר החדש בדמשק עושה מאמצים אינטנסיביים להפיג את החשש שהוא מעורר, ולבסס את הלגיטימיות של ממשלו. מאמצים אלו הוכתרו בהצלחה רבתי עם החלטתו של הנשיא טראמפ, במהלך ביקורו בסעודיה, להסיר את הסנקציות מעל סוריה. מדובר ב"חותמת כשרות" המשמעותית ביותר שהמנהיג הסורי אחמד א-שרע יכול היה לקוות לה.
שני שחקנים מילאו תפקיד מרכזי במהלך: יורש העצר הסעודי ונשיא טורקיה. תהליך הסרת הסנקציות דורש עדיין מלאכה רבה בוושינגטון, ועל פי דיווחים שונים התגלעו חילוקי דעות בקרב גורמים בממשל בעניין הסרת הסנקציות וקשירתן להתנהלותו של א-שרע בכל הנוגע להתחייבויותיו לנשיא טראמפ. כך או כך, מדובר בהישג למשטר החדש בדמשק.
מושא נוסף וחשוב לחיזור, מבחינת א-שרע, הוא ישראל. מאז קריסת משטר אסד מקפיד א-שרע לאותת שאין לו עניין בעימות עם ישראל, הוא דבק בהסכמי ההפרדה מ-1974, ואף נרמז כי לא מן הנמנע שירצה להצטרף להסכמי אברהם. כל זה נוסף לצעדים בשטח שמבטיחים את ביטול השפעתה ונוכחותה של איראן בסוריה, מעבירים מסר לארגונים פלסטיניים מחזית הסירוב להפסיק את פעילותם מדמשק, ומציגים התנהלות שונה ומרעננת כלפי לבנון והממשל החדש בביירות.
מהלך בעל סמליות וחשיבות ציבורית ומדינית לא מבוטלת הוא השבת מסמכי אלי כהן לישראל. התקשורת הערבית הדגישה שמדובר ביוזמה סורית, מחווה של רצון טוב, שנועדה לאותת לוושינגטון ולירושלים על כוונותיו החיוביות של המשטר החדש. מקור סורי שצוטט בעיתון "אל-שרק אל-אווסט" סיפר על מסוק ישראלי שנחת בסווידא ב-02.05 כדי לקבל את המסמכים.
כתבה נרחבת בשבועון "אלמג’לה" סקרה באריכות את פרשת אלי כהן, כולל שמותיהם של אישים סורים שעימם כהן היה בקשר. כן נאמר שנעשה מאמץ לאתר את גופתו של כהן. בין השאר מוזכר בעניין שמו של קצין מודיעין סורי, סעיד אבו ג’אוויש, שנמנה עם הצוות שלכד את כהן, כמי שעשוי לדעת את מקום קבורתו. סביר שהגופה הועברה בין כמה אתרים.
מאמר מעניין נוסף פורסם באתר החדשות הלבנוני "דרג’" על ידי פרופ' ג’פרי כרם, מרצה בחוג למדע המדינה באוניברסיטה האמריקאית בביירות. המאמר עוסק באופן שבו שירותי המודיעין מעצבים את הזיכרון הציבורי כשהם מאפשרים לפרסם חומר מסווג. הוא מתייחס הן לצד הסורי, אולם בעיקר לזה הישראלי, המוסד. לטענת המומחה, המסר הנלווה מבחינת ישראל לצעד בונה האמון מצד א-שרע נוגע לחיזוק, או לשיקום הדימוי של המודיעין הישראלי, שכשל בשבעה באוקטובר, בעניין יכולתו של המודיעין לחדור לכל מקום, כולל לחוגי המשטר בסוריה בזמנו.
אחת השאלות שמקבלות בולטות כעת היא אם א-שרע ירצה, וחשוב מכך, אם יוכל להצטרף להסכמי אברהם, או להגיע להסכם כלשהו עם ישראל בעת הזו. כידוע, שליטתו במדינה איננה שלמה, ובעינה עומדת התהייה אם ביכולתו לסלק את הלוחמים הזרים, כפי שהבטיח לטראמפ. כמו כן, עדיין שורר ערפל ביחס לדמות המשטר שברצונו לכונן, כולל האופן שבו ישולבו הקבוצות האתניות השונות בשלטון, במסגרת ממשל פדרלי או לא.
המסקנה המושכלת בשעה זו מחייבת את ישראל לעקוב באהדה אחר “גישושי השלום" של א-שרע, ולהשתלב באופן קונסטרוקטיבי במדיניות הזירה הבין לאומית שמבקשת להעניק לו אשראי מדיני וכלכלי. מותר ומומלץ להיות זהירים, ולהבטיח את האינטרסים הביטחוניים, אולם לבטח לא לנהוג בהתרסה ובאדנות אל מול ההתפתחויות הדרמטיות וחלון ההזדמנויות ההיסטורי שאפשר שנפתח בפנינו.