הקאמבק בסוריה? דאע"ש עדיין כאן, והדור הבא של הג'יהאד מתקרב לגבול

השבוע התבשרנו בשלוש ידיעות מטרידות מאוד בנוגע לסוריה. הראשונה היא שבניגוד להצהרותיו הקודמות של נשיא סוריה אחמד א-שרע "אל-ג'ולאני", אין בכוונתו לגרש את הלוחמים הזרים שהתנדבו לארגוני הג'יהאד הסונים במדינה. נהפוך הוא, בכוונתו לגייס לצבא סוריה החדש אלפים מהם, כולל 3,500 ברובם אויגורים (מוסלמים סינים) ואחרים מצ'צ'ניה ומדינות אחרות ממרכז אסיה.

המשותף לרובם שיש להם רקע טרוריסטי ארוך, וחלקם גם החלו את שהותם בסוריה כאנשי דאע"ש. למרבה הצער, הצעד התמוה של גיוס אלפי טרוריסטים לצבא החדש מקבל את ברכתה של וושינגטון.

הידיעה השנייה המטרידה היא שארצות הברית מתכוונת לדלל משמעותית את נוכחותה הצבאית בצפון המדינה ולסגור את רוב בסיסיה, מה שאומר שהאוטונומיה הכורדית בדרך לאבד את החסות האמריקאית. משמעות הדבר שטורקיה תהיה חופשית יותר להתערב בענייני צפון סוריה, שם היא כבר כבשה אלפי קמ"רים בתקופת מלחמת האזרחים. הדבר גם יקרין על יכולתם של הכורדים להמשיך ולהילחם נגד שרידי דאע"ש במדבר הסורי. הידיעה המטרידה השלישית היא שיש סיכוי לסגירתו של כלא דאע"ש בענק בסוריה.

דאע"ש עדיין כאן, ובגדול

רוב הישראלים לא שמעו מעולם על מחנה "אל-הול" הממוקם בצפון מזרח סוריה, 14 ק"מ מגבול עיראק, ואינם מודעים עד כמה הוא יכול לסכן כל ישראלי או יהודי בעולם. מדובר בשריד העיקרי של "המדינה האסלאמית" (דאע"ש). במחנה מעצר ענק של 2.9 ק"מ מרובע מתגוררות משפחות של אנשי דאע"ש ששרדו אחרי חיסול "המדינה האסלאמית" ב-2017.

רוב השוהים במחנה, קרוב ל-40 אלף, הם נשים, נערים וילדים (שכנראה לא נספרו). חשבון פשוט מלמד שאם הם נולדו בראשיתה של מדינת דאע"ש (2014 עד 2017), הם כבר בני 9 עד 11. המחנה נתון לשמירה של המיליציה הכורדית במחוז חסכה. אלא שממשל טראמפ מסיר בהדרגה את האחריות לתחזוקת המחנה והמעמסה נופלת על הכורדים.

לנערים במחנה אל-הול אין כל מוסד חינוכי והם מוזנחים כבר שנים. החינוך היחיד שלו הם זוכים הוא מאימהותיהם, נשות דאע"ש המהוות רוב במחנה. במילים אחרות - מדובר בדור הבא של הטרור הג'יהאדיסטי העולמי.

מחנה האימה

המיליציות הכורדיות נכנסות מדי פעם למחנה לבצע פשיטות ומגלות תופעות מחרידות, ובהן תאים רדומים של דאע"ש והתעללויות וענישה של נשות דאע"ש כנגד "כופרים". לאחרונה נמצאו במחנה נשים יזידיות (כת עיראקית שנרדפה ע"י ארגון הטרור) קשורות לשרשראות ומשמשות שפחות באוהלי האסירים. למעשה, נשות דאע"ש באל-הול הן אלו ששומרות על הגחלת האידיאולוגית של ארגון הטרור. כצפוי, הן מכוסות בבורקות שחורות ולא ניתן לראות אפילו את פניהן.

לפי הערכות, ב"אל-הול" חיים כ-12 אלף פליטים סורים ו-14 אלף עיראקים. יש לפי הנערכות יותר מ-6,800 נשות דאע"ש מכ-60 מדינות. עיתונאים שביקרו במחנה ניסו לראיין נערים לא זכו לשיתוף פעולה. הילדים והנערים רק הרימו את האצבע וקראו "אללה אכבר", והסבירו לעיתונאים שהם כופרים, על אף שחלק מהמראיינים היו מוסלמים.

נשים בודדות מהמחנה שהסכימו להתראיין הכריזו כי "המדינה האסלאמית" תתקיים לנצח "עד ליום הדין", וכי הן תומכות בהענשתם של "כופרים" שאינם מקיימים לדידן את מצוות האסלאם, כולל עריפת ראשיהם. לפי מבטאן של המרואיינות בערבית, המובילות שבהן הן ממוצא עיראקי.

יצאו לחופשי?

נפילת משטר אסד בדצמבר 2024 מעניק לאסירי דאע"ש הזדמנות חדשה. בימים אלו מתקיימים מגעים בין האוטונומיה הכורדית ומשטרו של הנשיא א-שרע על השתלבותה של המיליציה הכורדית בצפון סוריה בצבאה החדש של סוריה. חלק מההסכם כולל את מסירת האחריות על מחנה אל-הול למשטר בדמשק, וכאן מתחילה הבעיה.

חשוב לזכור כי את השלטון בסוריה תפסו אנשיו של אל-ג'ולאני - חמושים בהנהגת ארגון "היאת תחריר א-שאם" (מועצת שחרור סוריה, בעבר "החזית א-נוסרה"), ארגון ג'יהאדיסטי עם אידיאולוגיה שונה אך במעט מזו של דאע"ש. התוכנית של אנשיו של אל-ג'ולאני בסוריה היא לקיים סוג של ישות אסלאמית על בסיס השריעה.

לאחרונה הקים א-שרע ממשלה שרובה מורכב מפעילי ארגונו ומנאמניו. מטרידה במיוחד הצהרתו של נור א-דין אל-באבא, דובר משרד הפנים הסורי, לפני כשבוע, אחרי ביקור משלחת ממשלתית במחנה אל-הול. לפי הצהרתו, המשטר יתאמץ לשחרר את האסירים ממוצא סורי במחנה אל-הול במטרה "לשלבם מחדש בחברה הסורית". יש להניח כי הוא התייחס ל-12 אלף אסירי דאע"ש הסורים, אך מה עם כל השאר?

האסירים ממוצא עיראקי חוששים לשוב לארצם, שם מחכה לרבים מהם משפט ועונשי מוות בתלייה. אנשי דאע"ש ממדינות ערב אחרות ומאירופה נתקלים בסירוב עיקש של מדינותיהם לקלוט אותם בחזרה, מסיבות ביטחוניות ברורות. על כן, הפתרון היחיד הנראה לעין הוא הניסיון "לשלב" גם אותם בסוריה החדשה.

כוח אדם למשטר החדש

אסירי דאע"ש עלולים אחרי "חינוכם מחדש" לשמש כוח האדם למשטר החדש שיגויס למשטרה ולצבא של משטר אל-ג'ולאני החדש, כוח שעדיין מבצע בימים אלה פשעים נגד המיעוט העלווי בצפון מערב המדינה ומאיים על הדרוזים בדרום.

יש לזכור כי רק לפני עשור במלחמת האזרחים בסוריה, המעבר בין שני הארגונים המתחרים, מדאע"ש ל"הייאה" של אל-ג'ולאני וההיפך היו די שכיחים, בשל הקרבה האידיאולוגית והגיאוגרפית (צפון סוריה). כעת, עלולים אסירי דאע"ש מ"אל-הול" וג'יהאדיסטים מארגוני אופוזיציה אסלאמיים אחרים לאייש את כוחות הביטחון החדשים של סוריה. האסירים הלא-סורים שישתחררו עלולים לנסות לחזור לארצותיהם ולהוות פצצות מתקתקות של טרור ג'יהאדי ברחבי העולם.

הדרך היחידה להתמודד עם הסכנה היא לפקח ביעילות על צעדי המשטר הסורי ועל מערכת החינוך שאליה ייכנסו ילדי דאע"ש. מבחינת ארצות הברית, המערב ומדינות ערב המתונות, דמוקרטיזציה, חינוך לערכים ליבראליים וסובלנות דתית, חייבים להיות תנאים הכרחיים להסרתן של הסנקציות.

אלא שלמרבה הצער, נשיא ארצות הברית הכריז מוקדם מדי על הסרתן, בלחצן של תומכות הטרור טורקיה וקטר. במצב הנוכחי בסוריה, הסרתן של הסנקציות פירושה עידוד למשטר בלתי דמוקרטי המקדם ערכי ג'יהאד ומדכא את המיעוטים. נפטרנו ממשטר אסד תומך איראן וקיבלנו את מדינת סוניסטאן של ג'ולאני. עתידה של סוריה תלוי כעת בהחלטות אמריקאיות - והמגמה הנוכחית אינה אופטימית.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר, מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה. מחבר הספר 'העלוים בסוריה: דת, היסטוריה וזהות' (בריל 2010), מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון"