המטרה של הפרקליטות בקו החקירה הנגדית של בנימין נתניהו בשלב הנוכחי של תיק 1000 היא לערער את אמינותו. ניכר היה בדיון היום כי הפרקליטות מבקשת ליצור תשתית ראייתית שתבסס את האישומים: קבלת טובות הנאה בניגוד לחוק, תוך ניגוד עניינים, והפרת אמונים, כשהיא מדגישה את הניסיון להתחמק, ואת הסתירות פנימיות בעדותו.
נתניהו, מצדו, לא נכנע. הוא נאחז בקו ההגנה הוותיק: הכול אישי, הכול פוליטי. נתניהו מדגיש כי מדובר במתנות בין חברים ותו לא. הוא מנסה להעביר את כובד האחריות לאשתו, למקורבים, למערכת. אולם כאשר בית המשפט מתבקש לשפוט ראש ממשלה בעבירות של מרמה והפרת אמונים, נבחנת השאלה לעומק: האם מדובר באדם שהמדינה באמת הייתה בראש מעייניו – או שמא היה זה מארג של קשרים אישיים, אינטרסים פרטיים וטשטוש גבולות בין הציבורי לפרטי?
כך או כך, חשוב לזכור שני דברים: האחד, שהסיפור כמובן לא נגמר, וזהו רק הפרק הראשון בעונה השניה. שנית, שבמשפט פלילי, מה שמדבר הן הראיות. אם בסופו של דבר, לא מצליחה הפרקליטות לחלץ מן העד ראיות ברורות, והספק נותר באוויר, ספק אם ניתן יהיה להגיע להרשעה.
התרעות פיקוד העורף