ארה"ב כל כך גדולה, מגוונת ומציעה את עצמה כיעד תיירותי אמריקאי לאזרחיה. מרבית אזרחי ארה"ב אומנם לא יטוסו מחוץ לגבולות מדינתם לעולם, אבל זה לא אומר שלא יטיילו, וזה לא אומר שלא יבינו ויראו איך העולם עובד - ולא באנגלית. אבל הנהירה לדלפקי הבידוק ברצון לאוויר אחר לא קורית באמריקה - כי כשאפשר לעבור לאקלים אחר ברכב ולדבר אותה שפה, זה תמיד עדיף. כך קורה שמרבית התעופה באמריקה היא פנימית, כל החברות מקומיות, ואין שיח שמטרתו לאפשר לחברות זרות לטוס בתוך אמריקה.
בייס הוא היכולת החופשית של חברה זרה לפעול מתוך מדינה שאיננה מדינת מוצא. קרי, מטוסי וויז ילונו בנתב"ג בלילה וימריאו לפנות בוקר, כמו עמיתיהם הישראלים. הם לא יעסיקו עובדים מקומיים, והם יתפסו את עמדות החניה המועטות שיש לנו בתשתיות המועטות שנשארו לנו לתעופה בישראל. וכל אלו על חשבון החברות המקומיות, שהוכיחו כי הן נכס אסטרטגי, טסות בכל מציאות ובכל מצב ביטחוני ומאפשרות גשר חשוב ויחיד למדינה במלחמה.
טור זה לא נועד לפאר את החברות הישראליות, ועלינו להיות קשובים מאוד להלך הרוח הציבורי, ליוקר המחיה ולשירות הלקוחות. עם זאת, זה בהחלט הרגע להעריך את כל הצוותים שעשו במלאכה לעומת עמיתיהם מחו"ל, שהעדיפו לא לנחות באזור שבו נופלים טילים - ואפשר להבין אותם - או לא לשהות במלון ולרוץ למרחב מוגן באמצע הלילה.
דיוטי פרי הודי?
הישראלי זקוק לאוויר באופן תדיר. זה מובן וברור ותמיד היה. אין עוד מדינה שמפרסמת ברדיו את הדיוטי פרי שלה. אבל כבר שנים שזה בכלל לא מקום לרכוש בו בושם או נעליים בזול. פעם היינו נוסעים ב־1,000 דולר לאמריקה וקונים נעלי ריבוק ב־100 דולר. היום אנחנו יכולים לטוס עם וויז אייר ב־100 דולר - ולשרוף אלפייה בפריימרק במזרח אירופה. העולם השתנה, אנחנו פחות.
תארו לכם שמחר, כדי להוזיל את מחירי התחבורה הציבורית, ניתן בייס לחברת אוטובוסים סינית שתפעל בקו בין ירושלים לבני ברק. למה לא? הם הרי מתחייבים לנסוע בכל מצב ביטחוני, לנהגים שלהם יש קסדות, והאוטובוסים ממוגנים. או שאולי נעניק אפשרות לרשת פארמה ורוקחות מוזלת למכור כאן מוצרים הודיים עם מוכרנים הודים. או שניתן לחברת דיוטי פרי יפנית לתת לנו שירות ומוצרים ייחודיים מטוקיו, עם העובדים שלהם.
כולנו בעד - אבל אז נופל האסימון. היום העולם מתקשר עימנו, ומספר הנוסעים בנתב"ג הוא מדד חשוב לא פחות ממדד חברות הטכנולוגיה הישראליות המובילות. ובכלל, תעשייה מקומית היא דבר חשוב, וזכויות טיס או תחבורה הן של הציבור. לא ניתן לספסר בהן גם בתמורה להבטחה ריקה שמישהו יבוא לפה תמיד. זה נכון בתעופה כמו בכל דבר. חברות זרות מכל תחום מעוניינות לכבוש שווקים, זה האירוע. לאחר שיכבשו והתעשייה המקומית תיחלש באופן מהותי, אז תתחיל החגיגה, ואז נגלה שנתנו משהו בעל ערך בלתי נראה תמורה הנחה - והמשהו הזה פשוט נעלם.
התעופה בעולם היא כבר מזמן לא אירוע כלכלי בלבד. היא כלי ביחסי החוץ של מדינה. תשאלו את הטורקים. תעופה היא גם בסיס חשוב לעצמאותה של מדינה. תשאלו את הישראלים על הספסל בבודפשט. לכן האמריקאים יצאו במלחמת חורמה אל מול הקטארים, למרות ההוזלה המשמעותית כמו שרק הקטארים יודעים לתת. התעופה האמריקאית נשארה אמריקאית, ואין אחד היום שחושב אחרת.
אתנן אווירי
הסיפור שהבליח השבוע לחיינו המקומיים בדמות וויז אייר הוא הרבה יותר גדול מחברת תעופה, מחירי כרטיסים והיצע מושבים. הציבור הישראלי זועם על החברות שלא השכילו להתנחל בלבבות האזרחים גם על חשבון המניות שלהן. הן לא עשו כל מה שיכלו והשאירו טעם מר ותחושה שאין על מי לסמוך. את זה לא אני המצאתי, ולנו יש כוונה וחובה להיות קשובים להלך הרוח של הציבור. אנחנו עובדים אצלו, גם בהטסת המטוסים - וגם צריכים לוודא שאף אחת מהחברות לא ממציאה המצאה שלא עובדת בשום מקום בעולם ותאיים להשאיר אותו על הספסל בבודפשט בפעם הבאה.
מתן אתנן לחברה זרה על חשבון זכויות טיס ציבוריות הוא פתרון לא מוצלח במקרה הטוב. הרי כבר היום כל חברה יכולה לבוא לכאן כמה שתרצה, ובמצב ביטחוני לא יציב אסור לנו לסמוך על אף אחד מלבד על עצמנו. שום הבטחה לא תוכל באמת לערוב לכך שיטוסו לכאן מטוסים זרים כשנופלים טילים, ואת זה הם אומרים. אז לפני שאנחנו מביעים דעתנו, בואו נבין במה מדובר, מה האיום ומה הפתרון, ואולי גם נקשיב להם, לאלו שמדברים אנגלית ומכונים הידידים הטובים ביותר שלנו, והם כאלו, ארה"ב של אמריקה.
מי שרוצה תעופה עצמאית וחזקה, מביא פתרונות מקצועיים ארוכי טווח שיהיו נכונים שנים קדימה, מפתח תשתיות ואומר לכל מי שרוצה לטוס לכאן, "ברוך הבא, אבל בכל פעם שאתה תגיע לכאן, לנו תהיה הזכות להגיע אליכם, זה נקרא הדדיות, כן, כמו באמריקה". מי שבאמת אכפת לו שמה שטוב לאירופה יהיה גם טוב לישראל, אז שיסיר את המגבלות על יבוא ויפרק מונופולים ועוד היד נטויה. תשאלו את חברת וויז אייר, הם בוודאי יכולים ללמד אותנו יעילות מה היא. אבל התמנון התעופתי לא יגיע ללפות את אזרחי ישראל בעיצומה של מלחמה וינטוש אותם בכל רגע נתון במקום אחר, כפי שעשו רבות מן החברות האחרות.
אז עכשיו כדאי שנבין שמדינה יקרה איננה יקרה סתם. זו איננה גזירת גורל, אלא ניהול לקוי וחלוקת משאבים לא נכונה. מדינה יקרה שנשארת יקרה היא מדינה שלא מטפלת בבעיה, כמו שוק הנדל"ן כאשר הקרקעות הן של המדינה, או שוק המזון כשמגדלים פה הכל, או הרכב והביטוח, ההלוואות ורווחי הבנקים. וויז איננה הבעיה, היא סימפטום אחד למחלה ממארת שיש להיאבק בה. אחרת, האשפוז קרוב והשיקום ארוך.
אזרחי ישראל, כמו שנהוג לומר בבריטון של ערב, יוקר המחיה איננו גזירה משמיים והמלחמה אינה נס גלוי, וויז אייר ההונגרית לא תביא בשורה למדינת ישראל מעבר למה שקורה היום, ואם כן אז בואו נלך גם לשוק הרכב ואחרים. אזרחי ישראל, הניצחון המוחלט, אם יש כזה, בטוח נשען על עוצמה ועצמאות, אלו שייכות לנו, אזרחי ישראל, ואנחנו עובדים קשה מאוד בשבילן, הן גם הערובה היחידה לכך שנצליח יחד לשרוד את אתגרי העתיד. ובינינו, גם המציאות הישראלית היא אירוע מאתגר, אז בואו נלמד מהאמריקאים איך מפתחים נכסים לאומיים, ואיך אולי הופכים את מדינת ישראל ל־Great Again.
התרעות פיקוד העורף