מציאות מסוכנת: כשנותנים נשק לקיצונים, הם לא שואלים לפני שהם יורים עלינו | מיכה אבני

זה נשמע אולי כמו תחבולה מתוחכמת, אבל הקשרים עם החמולות החמושות בעזה הם חזרה מדויקת על הכישלונות הישנים, במדים חדשים; חמאס צרך להיכנע וזה לא יקרה מעצמו, דרך חמולה, ולא דרך קומבינה

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
יאסר אבו שבאב ומיליציית "הכוחות העממיים"
יאסר אבו שבאב ומיליציית "הכוחות העממיים" | צילום: רשתות ערביות
2
גלריה
מחבלי חמאס
מחבלי חמאס | צילום: REUTERS/Dawoud Abu Alkas

הפעם שוב טעות שלנו, ביוזמתנו. התחכום המדומה הזה אופייני כל כך למערכת ביטחונית מבריקה טקטית אך מנותקת מהתרבות ומהתודעה של האויב. נדמה שאפשר להנדס את עזה מבחוץ, לשחק בלגו עם חמולות, להדליק שריפה “מבוקרת”. אבל במזרח התיכון, ברגע שמדליקים את האש, היא בוערת. וכשנותנים נשק לקיצונים, הם לא שואלים רשות לפני שהם יורים בו עלינו.

מי שמוביל מהלך כזה כיום מוכיח שהוא לא למד דבר. מנהיגי המערכת הביטחונית והפוליטית של היום הם אנשי האתמול, אנשי שישה באוקטובר. הם ממשיכים באותו דפוס: להסוות חולשה כפיכחון, להעמיד קונספציות במקום הכרעה. אבל מי שניהל את הכישלון לא יביא את הניצחון, ומי שהיה חלק מהשיטה לא יוכל לתקן את השיטה.

תגיות:
חמאס
/
דאעש
/
מלחמת חרבות ברזל
/
אבו שבאב
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף