לפני שנילחם באנטישמיות – בואו נפסיק להפעיל אותה כאן | ד"ר נחמן שי

אני מנסה לחשוב מה היה קורה באיזשהו פרלמנט בעולם, אם יו״ר ועדה היה אומר לאחד מחבריה ״תשמע, יהודי, תצא החוצה, הנוצרים רוצים להמשיך״. אני יודע מה היה קורה, כי הייתי שם, עשר תפוצות, מחיתי וצעקתי בכל מקום, נגד כל גילוי של אנטישמיות, ואני מכיר היטב את המסע הזה, את המונולוג הזה  שאנחנו יוצאים אליו שוב ושוב. וזה הולך כך:

״מה עם האנטישמים האלה, תמיד ידענו שהם רק מחפשים אותנו, בלילה וביום. הם בוודאי השתתפו בשואה והסגירו יהודים, הם משוכנעים שאנחנו, היהודים, שותים דם תינוקות ומתכנסים באמצע הלילה כדי להחליט על גורל העולם, זקני ציון עם כובע שטריימל ואף מחודד. אבל אנחנו, מדינת ישראל, אנחנו  לא ניתן ואנחנו נחוש לעזרתם ואנחנו נגנה כל גילוי אנטישמיות, בכל מקום״. ובכן, כנראה, רק ליהודים מותר להיות אנטישמים.  אסור ובצדק בכל מקום להוציא את מדינת ישראל. כאן, בישראל יש ״רפורמי״ ויש ״יהודים״ והוא, ה״רפורמי״, ממש לא אתנו.

אני מזמין את השרה לשעבר לסיור באמריקה. 4 מתוך 10 יהודים ויהודיות שתפגוש שם יהיו רפורמים, נכון, רפורמים. הרי, מה לעשות, בכל מקום. בממשל, בכלכלה, בתעשייה, בתרבות, במדע ובחברה. היהודים הם אחת הקהילות המשפיעות והמכובדות בארה״ב, שם, לא פה. ומה עוד נספר עליהם, גלית, כי למרות שמדינת ישראל ירקה בפרצופם בשנת  2017 וביטלה באופן חד צדדי את ההסכם על הרחבה השוויונית בכותל, הם מחו את הרוק למרות זאת, התייצבו בהמוניהם לצידה של ישראל מאז פרוץ המלחמה. 300,000 איש בהפגנת ענק בוושינגטון, ומאז בכל מקום ובכל שעה.

דרישת שלום לך מהקהילה היהודית בבולדר, קולורדו, ודאי שמעת על התקפת הטרור על חבריה שצעדו כמדי שבוע ל למען החטופים שלנו? אגב, גם את צועדת? ואולי פסחת על הפיגוע בוושינגטון בו נרצחו בני הזוג ירון לישנסקי ושרה מילגרים . בשל יהדותם וישראליותם, בסך הכל הרפורמים האלה, וגם הקונסרבטיבים והאורתודוקסים, נחשפו לאלפי מעשי אנטישמיות במלל ובפועל מאז החלה מלחמת עזה, ובכל זאת הם עדיין אתנו והם יהיו איתנו, כי בשבילם ישראל היא מעל הכל ויעשו הכל למענה.

שכחתי להזמין אותך, גלית, גם לקבלת שבת בקהילה הרפורמית ברעננה, בית שמואלי. רק לפני כמה שבועות, בעת ששודרו למקום דיווחים מטקס יום הזכרון האלטרנטיבי, פרצו לתוכו עשרות אנשים, מוסתים ואחוזי טירוף ותקפו את חברי הקהילה ואחרים ששהו במקום. אם זה היה מחוץ לגבולות ישראל, הוועדה של ח״כ אטרביאן היתה מתכנסת לדיון מיוחד ותובעת בכל תוקף משלטונות אותה מדינה להתייצב לצד הקהילה היהודית, אבל זה קרה ברעננה, מעבר לסיבוב. ומנהיגי המדינה היהודית לא ידעו להתייצב לצד הקהילה הרפורמית ולהסתייג מהתקיפה הזאת בתוך בית כנסת.

גלעד קריב, מהחריפים והטובים בחברי הכנסת שלנו, היטיב להשיב לח״כ אטרביאן, כל מה שרצה הוא לספר כי בתו מתעטפת בטלית, כפי שנשים יהודיות אכן נהגו לעשות בעבר, ואולי עוד כמה דברים על הקהילה הרפורמית בישראל, שח״כ קריב הוא אחד ממנהיגיה. ואז הופעת עם  הסיפור על בר מצווה לכלב שהיה או לא היה שבאמצעותו כל אירוע רפורמי וכל אזכור שלו הופכים לחגיגה של עלבונות ודברי נאצה.