במסגרת הדיונים על “היום שאחרי” שנערכו בשנה האחרונה עלו הצעות פרגמטיות לא מעטות על ידי האמריקאים, המצרים, הסעודים והקטארים. לדוגמה, הקמת כוח משולב של אנשי הרשות הפלסטינית, מצרים וסעודיה, בשילוב כוחות בינלאומיים, שייתן מענה לאספקת הסיוע ההומניטרי ולשמירה על הסדר בעזה. נתניהו, בלחץ סמוטריץ’ ובן גביר, התנגד. הוא העדיף את כנופיית אבו שבאב. מדובר, כמובן, בשיקולים פוליטיים טהורים שמגמתם: רק לא הרשות הפלסטינית.
הדבר מלמד משהו על אלה שצה”ל נותן להם רובים היום. ראש הממשלה נתניהו דואג להדגיש שההחלטה להפעיל את אבו שבאב וכנופייתו נעשתה בהתאם להמלצות השב”כ וצה”ל, כך שאם העניין ייכשל, יהיה על מי להטיל את האשם. עכשיו נותר רק להתפלל שאבו שבאב ו־40 השודדים שלו ברצועת עזה יושיעו אותנו מהמלחמה שלא רואים את סופה, ובעיקר ישיבו את חטופינו הנמקים מתחת לאדמת הרצועה הבוערת. אם אין אני לי, אבו שבאב לי.
התרעות פיקוד העורף