עיקרי התוכנית שהוצגה: לימודי תנ”ך חובה. מכיתה א’ ועד כיתה י”ב ילמדו לפחות שעה שבועית תנ”ך כמקצוע חובה. התנ”ך הופך ממקצוע רשות או בחירה מקומית למרכיב יסוד במערכת החינוך. “בשבילי המורשת” הוא מקצוע חדש שייכנס לבתי הספר היסודיים (כיתות ב’־ו’) ובו ישולבו תכנים המיועדים לטיפוח הזיקה למורשת העברית והיהודית. מתוך תקציב גפ”ן (גמישות פדגוגית ניהולית) הניתן לבתי הספר, יופנו 4% ללימודי זהות יהודית, לעומת 1% בשנה כיום. התוכנית כוללת גם מימון מוגבר לסיורים חינוכיים באתרי מורשת בירושלים ובאזורים נוספים.
לדעתי, הצלחת המתווה או כישלונו יהיו תלויים בכמה משתנים: השקעה בהכשרת מורים ללימודי תנ”ך ומורשת יהודית, ויצירת חומרי לימוד מעוררי השראה המותאמים לגילים שונים ולרצף הלימודי החדש; שמירה על גיוון חברתי ותרבותי: חיזוק הזהות היהודית בלי לערער את האחדות הלאומית ובלי להדיר קבוצות אוכלוסייה מסוימות; יכולתו של משרד החינוך לפתח נוסחה מכילה ורחבה שתאפשר חיזוק הזהות היהודית תוך שמירה על זכות בתי הספר לאוטונומיה ולגיוון חינוכי.
ולסיכום, הצלחת התוכנית תלויה ביכולת ליישם אותה באופן שישמר את איכות החינוך, יחזק את הזהות הישראלית, לא יפגע בפלורליזם החינוכי ולא ייצור קיטוב חברתי.
התרעות פיקוד העורף