מלחמת לבנון השנייה הייתה הטריגר להכנת המבצע נגד החיזבאללה, שהוא אחיו הקטן של מה שראינו ביממה האחרונה קורה באירן. אלו לא מבצעים שנרקמים ביום שבוע חודש או שנה. ובמקרה הזה, הנחת התשתית נמשכה לפחות 24 שנים. מנהיגים מרחיקי ראות הם ייתרון גדול. אנשים שמסתכלים עשרות שנים קדימה ומכינים הכול ליום פקודה ולא נוכלים שלוחצים על כפתורים רבי עוצמה על מנת לחלץ את עצמם מבורות פוליטיים.
הצלחת התקיפה ביממה הראשונה, היא עדות ליכולות יוצאות דופן. קשה לחשוב על סרט פעולה שמצליח לבצע לחשוב ולתכנן את אוסף הפעולות הנקודתיות, את החדרת הסוכנים, הטמנתם בתוך האוכלוסייה המקומית, יצירת המארג המקומי, החדרת וצבירת אמצעים לאורך שנים, שמירת מעטה סודיות וביצוע מופתי של אנשי השטח על הקרקע, באוויר בים וביבשה. הבסיסים הישראלים מסביב לאירן הוכיחו את יעילותם. אלו של חיל הים בים האדום והיבשתיים במדינות שמשיקות לגבול האירני ובמדבריות האירנים עצמם. כמו כן – רצף התקיפות הישראלי מצביע על קיומו או קיומם של בסיסים אוויריים ישראלים בים האדום שמקצרים את הטווח ומאפשרים תקיפות ארוכות ורציפות. ישראל חושפת בסיבוב הזה יכולות שהוסתרו או הוכחשו בעשרות השנים האחרונות של בנייה שקטה ומושקעת.
הלקח מהמבצע האמריקני הכושל בסוף שנות השבעים של המאה העשרים ויכולות ששויפו בתקיפות על אירן ותימן בשנה האחרונה , מעמידות את אירן (ומדינות אחרות באזור בין הים האדום לים השחור), חשופות לפעולות ישראליות.
עריפת ראשי ההנהגה הביטחונית והמחקרית האירנית הם גם סימן לכוחות אירנים מקומיים לנסות ולייצר הפיכה או מהפך בתוך החברה האירנית. הפגיעה בתבריז בסבב השני של התקיפות הוא איתות לעיר שמאגדת בתוכה לא מעט מיעוטים שעוינים את המולות שבטהרן – אזרים, נוצרים וכורדים. הכורדים הם אלו שמהווים את הרוב בצפון מזרח אירן כפי שהבלוצ'ים הם הרוב בדרום מזרח הארץ.
לישראל יש כבר מסורת של תקיפת מתקני גרעין של שכנות ואויבות. ב-1981 הורה בגין לתקוף את המתקן של "תמוז" ליד בבל שבעירק, ב-2007 הורה אולמרט לחסל את המתקן הצפון־קוריאני בסוריה ועכשיו המבצע המורכב הזה. אם כי יש לזכור כי לא בטוח שהנסיבות הן אותן נסיבות והסכנות הן אותן.
עירק של 1981 הייתה בעיצומה של מלחמה מרה עם אירן ותשומת ליבה פנתה מזרחה ולא יכלה להרשות לעצמה לפנות ולגמול לישראל. סוריה של 2007 הייתה חלשה ופגיעה וללא תמיכה חיצונית בינלאומית בעוד שאירן של 2025 היא מדינה חמושה עם יכולות שנפגעו, אבל לא הושמדו. ישראל לא תצא לכבוש את אירן ולא ארצות הברית, ומצד שני, גם רוסיה וגם סין הן ספקיות של מוצרים שונים בעוד שלסין היא מהווה חלק חשוב באספקת האנרגיה שלה. זאת אולי הסיבה שישראל מתרחקת מפגיעה במסוף הדלקים הגדול והפגיע שלה, על מנת לא להצית את כל המפרץ הפרסי ולגרום לעולם למחסור בנפט וגז טבעי.
סביר להניח שיש לאירן כמות לא קטנה של טילים בליסטיים שנצברו במשך השנים, כטב"מים כאלו ואחרים ויכולות שיגור. גם אם נפגע מה שגלוי, וגם אם החדירה המודיעינית הישראלית לשורות חיל האוויר הצבא ומשמרות המהפכה מצוינת, עדין אי אפשר יהיה למנוע מאירן תגובה.
והשאלה כמובן, כמה, איפה ומה תהיה מידת הנזק.
במתקפה האחרונה באוקטובר 2024 נורה מטח של כ-200 טילים בליסטיים שכוונו לבסיסי חיל האוויר ולמטה המוסד. הטענה היא ש-85% מהטילים יורטו. הנתון כנראה לא מדויק ועדי ראייה ספרו עשרות טילים שלא יורטו. יש להניח שנתון היירוט עומד לכל היותר על 50%.
אין ספק שצה"ל התכונן ונקט באמצעי זהירות על מנת שלא ייפגעו חיילים וכלים בבסיסים שידוע שהם מטווחים על ידי האירנים ושהגנתם עובתה. ועדיין – קשה כרגע לאמוד את התגובה.
כל זה כמובן הוא עניין צבאי ואזרחי שנוגע לימים או לשבועות הקרובים, אבל הדיון לא צריך להיעצר רק כאן.
השאלה היא מה יעשו האירנים עם הפגיעה בצמרת הצבאית והמחקרית שלה, בריבונות, בגאווה הלאומית ובתחושת הביטחון.
מלחמת ששת הימים עם הניצחון הישראלי הפנטסטי הולידו את מלחמת יום כיפור, ובעקיפין את ה-7.10.23. ובדרך כמובן את שנות הפת"ח בלבנון, את מלחמת לבנון הראשונה השנייה ואת השלישית. אלו מערכות שלובות.
האם אפשר לכבות סכסוך במלחמה?
אם זו מלחמת עולם ואתה כובש מחריב ומשמיד – ייתכן. כמו שזה ניראה כרגע – ניראה שמי שבחר בדרך המלחמה אין לו מושג מה יהיו תוצאותיה. אירן היא מקום עם היסטוריה ארוכה. עם יכולות כאלו ואחרות ועם סין שלא תרשה פגיעה במקום שהיא רואה בו בן ברית וכמוה רוסיה, שמערכות הנ.מ שלה נכשלו כבר בפעם השלישית וכעת נפגעו לה קווי הייצור של המל"טים הקטלניים שמיוצרים באירן ומהווים קו תקיפה ראשון במלחמה עם אוקראינה.
מארג האינטרסים לא יכול לעצור רק שם, שכן טורקיה יושבת ומביטה. הצלחה נגד המשטר האירני אומרת שהכורדים של צפון מזרח אירן שישובים על הגבול הטורקי ומתנגדים למשטר האירני הנוכחי, יכולים לפנות וליצור ברית (קיימת בין כה וכה) עם הכורדים הטורקים והעירקים.
יכולותיו של חיל האוויר הישראלי לא נעלמות מעיני הטורקים ויש להניח שארגון הביון שלהם יעמיק את חיפושיו אחרי רשתות ישראליות שפועלות בטורקיה. שקיעתה של אירן, אם אכן מה שאנחנו רואים הוא מה שקורה, מאפשר לא רק דומיננטיות ישראלית, אלא גם התחזקות טורקית שממשיך ומוביל למסלול התנגשות עם ישראל.
וכל מה שנכתב כאן, הוא מכיוון שישראל בחרה, מאז 2002 במסלול ההתנגשות עם האירנים שהגיע לשיא ביממה האחרונה.
האם היה אפשר אחרת?
יש לזכור כי את ליבוי המלחמות שקשה לכבות מוביל בין 2002 ל-2025 בנימין נתניהו. ב-2002 נתניהו, כשר חוץ, שכנע את האמריקנים שהם חייבים לתקוף את עירק וכי יש בידה יכולות גרעיניות. הוא רמז לצ'ייני, לנשיא בוש ולאחרים בצמרת האמריקנית כי למוסד יש הוכחות. לא היו. לאחר כיבוש עירק ועם תפיסת הכור העירקי הרוסי הקטן שפעל במכון המחקר של תמוז, לא נמצאו ראיות למחקר גרעיני צבאי. ב-1981 הפציצו הישראלים את הכור הצרפתי וב-2003 האמריקנים את הכור הרוסי המיושן. בין 2003 ל-2010, הייתה עירק כבושה על ידי ארצות הברית, מה שהוביל למערכת טרור מדממת וליצירת דעא"ש, להפיכת המזרח התיכון לקן נחשים ארסי, לאביב הערבי ולהרס חלקים גדולים ממנו.
ב-2015 פעל נתניהו נגד הסכם הגרעין שנחתם בין אובמה לאירנים ועצר את התקדמותם לגרעין. מאז החלה ריצה אירנית לגרעין. אין לאף אחד מושג אמיתי איפה נמצאים האירנים בתהליך וכמה קרובים הם לגרעין. השפה בין 2015 להיום הייתה שפת איומים, יצירת חגורות אש הדדיות בין ישראל ואירן וההתלקחות של היממה האחרונה.
מלחמות נצח הן אסטרטגיה מסוכנת. ישראל כרגע לא סיימה ולא סגרה אף אחד מהחזיתות שניצבות מולה. בעיקר מסיבות פוליטיות של קיימות הממשלה. לבנון, סוריה ועזה על חטופיה ומתיה וחורבנה הן מצב מתמשך. אסטרטגיית מניעת השלום הישראלית נמשכת.
לאן אנחנו הולכים?
ההתערבות בלבנון ב-1982 הובילה לגירוש הפלשתינאים, לעליית החיזבאללה ולעימות שנמשך וגרר לתוכו את אירן על פני 43 שנים.
האם אנחנו פותחים עכשיו בעימות ישיר לעוד 43 שנים? אין אדם שיכול לראות לתוך העתיד. כל מה שאפשר הוא להתכונן. אפשר להכין מבצעים מדהימים. אנחנו טובים בזה. גם בהכשלת פתרונות שאינם אלימים אנחנו טובים. גם בהטלת האחריות על המצב על הצד השני. אבל אין שום אפשרות אמיתית לצפות את התוצאה. החיים פחות מתוכננים ממבצע גאוני ויש להם את התכונה שבה חיים אלימים מגיעים לקיצם לרוב באלימות. אה, ואפשר דווקא כן לחשב כמה עלה המבצע וכמה יעלה במשך 43 השנים הבאות. מדינות חזקות מאיתנו, למשל ארצות הברית שכבשה בעזרת עצה ישראלית של מי שהיה שר החוץ הישראלי את עירק על מנת ליצור מזרח תיכון חדש, השקיעה כמה טריליוני דולרים וקיפלה את עצמה משם חלשה, מטומטמת ומוכנה לעליית טרמפ כמה שנים לאחר מכן. לא בטוח שנתניהו עשה טעות פוליטית לגבי עצמו ומשפחתו, אבל אפשר להניח בוודאות שכהרגלנו עם ראש הממשלה הנוכחי – נשלם על זה עוד הרבה שנים.
התרעות פיקוד העורף