שעת מבחן לנתניהו: לסיים את הקרע מבית – כדי לנצח את האיום מאיראן | ד"ר נחמן שי

נתניהו היה באופוריה ב 48 השעות הראשונות, עכשיו, כשבא לבת ים, פניו האפירו. הוא והציבור כולו ראו את פניה האחרות של המלחמה. המבצע הצבאי, שאליו התכוננה ישראל, במשך כ 30 שנה, ייצא לפועל. השעות הראשונות, היממות הראשונות, מצביעות על הצלחה גדולה ועל הישגים נדירים. בין היתר, פגיעה באתרי הגרעין, חיסול מפקדים בכירים של הצבא ומשמרות המהפכה וכמובן, נטרול ההגנה האווירית והרס מאגרי טילים, כטב״מים ומכוני היצור שלהם. עד כאן הכל טוב והלב יוצא לאנשים במדים ושלא במדים, שהפגינו מחויבות, דבקות במטרה ויצירתיות אשר היהודי אכן המציא לנו פטנטים, העיקר שיתנו לו להמציא.

אולם היממות ללחימה כבר הביאה תוצאות שונות בעיקרן הפגיעה בבית, בעורף שלנו. גם כאשר הכל צפוי, לכאורה והתגובה האיראנית אכן מגיעה, נצברים והולכים נפגעים בקרב על הבית, ההפתעה היא גדולה וקשה. ״זאת הולכת להיות מלחמה ארוכה״, אמר בצדק ראש הממשלה מיד בתחילתה והרמטכ״ל, זמיר, הוסיף וגיבה אותו ״זוהי מלחמה שמבוססת על סיבות ענייניות ומקצועיות״, אמר.

הרקע לדבריהם של שני האישים הוא ברור ומובן, שניהם, ולא רק הם, צפו כי הציבור הישראלי, השסוע והמופלג יתאחד אמנם לזמן קצר, כנהוג בראשית מלחמה, אבל אחר כך, יש להניח די מהר יצופו השאלות שנשאלות תמיד. האם אכן זוהי מלחמת ברירה, או מלחמת אין ברירה. האם נתניהו מנסה להיחלץ עצמו ממצוקת ה 7 באוקטובר, או שמא, באמת, האיראנים עמדו בפני פריצה גרעינית וישראל התערבה ברגע האחרון, כפי שעשתה בשעתו בעיראק ובסוריה.

אלה שאלות רלוונטיות, אי אפשר להתחמק מהן. ההיפך, יש לזכור אותן ולהתמודד איתן. הדרך הנכונה היא לא רק להשיב אלא גם להתמודד. כדאי שוב להזכיר את השנתיים האחרונות שעברו עליהן, חלקן במאבק ציבורי, שלא היה כדוגמתו וחלקן של מלחמה בעזה ובחזיתות אחרות, מעורבת גם בעימות חברתי - פוליטי קשה.

נוכח ההתפעלות מהפטנטים, היצירתיות והדמיון  של העושים במלאכה צריך לבחון כמה אנרגיה השקיעה החברה הישראלית בשנתיים האלה בענייניה הפנימיים ועד כמה הזניחה את הביטחון ואת מי שנושאים אותו על גבם, צה״ל, השב״כ, אפילו ה״מוסד״. עד  אשר נחת עלינו ה7 באוקטובר וחשף כיצד ישראל הזניחה את ענייני הביטחון שלה, במקום לשכלל את יכולותינו, אלה שזכו עתה לשבחים כה רבים, שקענו במלחמות אחים רווית שנאה ומשטמה. מצד אחד,  ממשלה שמנסה לנטרל אחת מרשויות השלטון, ומהצד האחר, מאות אלפי ישראלים, שמחו על כך, הפגינו באין סוף הפגנות ויצאו להגן על ישראל הדמוקרטית, מדינה של חוק וסדר.

העימות הזה לא הסתיים עתה. הוא רק הוסר לרגע קט מעל סדר היום ושימת הלב הציבורית נדדה למלחמת איראן - ישראל הראשונה. כך בדיוק קרה ב7 באוקטובר, לזמן קצר המחאה שככה ובמקביל הממשלה האיטה את קצב החקיקה. בישראל שררה הבנה כי ״לא העת היא״ לחקיקה לעומתית, שמפלגת את הציבור, בוודאי לא בעיצומה של מצוקה לאומית כה קשה.

עכשיו, בפרוץ המלחמה, נשאלת השאלה מה יהיה ב״יום שאחרי״, לכשישוב השקט והוא ישוב. האם שוב  נשמע על היועמש״ית, שוב יחזרו לסדר היום ה״דיפ סטייט״, שוב יחפש ראש הממשלה להאשים את  ה״קפלניסטים״. או אולי, לשם שינוי, נניח מאחורינו את  המחלוקות האלה ונבין שהן מיותרות ומזיקות. ללא רק לזמן קצר, אלא בכלל.

האם נשכיל, בתום קולות המלחמה, להחזיר לחיינו משהו מהשפיות שכולנו רוצים בה מאמינים בה, כולנו? לא בדיוק, אבל רבים מאד. הכל חוזר לראש הממשלה. עכשיו, בעת שהוא חי את רגעיו הגדולים הוא חייב להודיע באופן חד צדדי, כי מבחינתו ה״הפיכה המשטרית״, הסתיימה, מיצתה את עצמה. לא יהיו יעוד חוקים והצעות חוק שמחלישים המערכת המשפטית ופוגעים באמון הציבור בה.

כן, השר לוין וחבריו יצטרכו לעכל העובדה כי בראש בית המשפט העליון עומד יצחק עמית ולצידו, סגנו, נועם סולברג, ובבית המשפט יש קולות כאלה וקולטת אחרים, ודעתם המשפטית היא הקובעת ואין בלתה. אפשר גם שהמערכת המשפטית תצליח לקדם את משפטו של ראש הממשלה ולהוביל לעסקת טיעון עימו, כדי לחלץ את עצמנו מהמבוכה הזאת, אשר כפי שהדברים נראים כרגע תימשך שנים ארוכות וכלל לא ברור לאן היא לוקחת אותנו ואת הנאשם.

נתניהו יצטרך להפעיל את כל כובד משקלו למען ההחלטה הזו, יהיה עליו לשכנע קודם כל את עצמו ואחר כך את חבריו כי המסע תם, מה שהושג הושג, ומה שלא ידחה לימים אחרים.

ברגע הזה יש רק מטרה אחת, מטרה עליונה, להביס את איראן, לשלול ממנה את האופציה הגרעינית ולדלל את יכולותיה להצית שריפות במזרח התיכון ובישראל. רק כך העורף יתאחד, והחברה הישראלית תפתח במסע של ריפוי והחלמה. המהלך הזה יסייע להשגת מטרות המלחמה, ללא  עורף איתן, רגוע, בוטח במנהיגות הצבאית והמדינית, לא תוכל ישראל להתמודד נגד האויב האיראני, או בכלל במלחמה הרב חזיתית שהיא עומדת בה היום. המפתח להצלחת החזית הצבאית טמון בחוסנו של העורף.

לשם כך יצטרך ראש הממשלה לשוב ולעיין בכתבי צ’רצ’יל שהוא נוהג לקרא בשעות הפנאי. הוא ילמד כיצד התאחדה בריטניה במאבקה באויב הנאצי וכיצד הבטחתו של צ’רצ’יל ל״דם יזע ודמעות״ התממשה.  הישראלים משוועים למנהיגות, בכלל ובעת מבחן. זו עשויה להיות שעתו הגדולה של בנימין נתניהו.