כל טיל שחודר את ההגנה הישראלית המחוררת, פוצע ומסב נזק, אבל יותר מהכל הוא קורע עוד ממסווה ההפקרה, ההזנחה והרשלנות הישראלית. ה"סְמוֹך" הידוע. הוא גם מעצבן במיוחד, כי חוסן לאומי לא נמדד במספר מטוסים או טילים, אלא בתעשיות שיודעות לעבוד ולייצר ובתשתיות שיודעות לעמוד באתגרים, ברעידת אדמה ובמטחי טילים, בטח במדינה קטנה וצפופה כמו ישראל.
אבל אלו כנראה חדשות גדולות לתושבי ישראל ומנהיגיה, כי חוץ מאשר לדאוג לילודת יתר ולמילוי כל הארץ בעוד ועוד אנשים, אין מי שידאג להם.
את החץ החלו לפתח ב-1991 אחרי שנחתו פה כמה ראשי בטון עירקים (40, בעיקר על רמת גן ואחד באלנבי). ב-2006, אחרי מלמת לבנון השנייה, החלו לפתח את כיפת ברזל אבל דחו את הלייזר שהיה על השולחן והיה יכול לחסום כמעט הרמטית את השמים ונזכרו בו רק עכשיו, באיחור של כמעט 20 שנה. מאבקים על כסף ויוקרה.
אבל לא רק כלי הגנה אקטיביים, אלא גם צמצום סיכונים עצומים לאוכלוסייה.
אתם מתכננים מלחמה 24 שנים ולא מזיזים את בתי הזיקוק וכל המארג הפטרו־כימי מלב מפרץ חיפה? חיפה מדרום, קריות מצפון וממזרח ונמל בינלאומי ושדה תעופה ליד? העבירו, מיגנו או רוקנו את דוד האמוניה? כמה אנשים יכולים להיפגע ולמות מפגיעה ישירה? מערכת הביטחון והממשלה העריכו 800 עד 4,000 מתים? על סמך מה? וכמה לא מתים אבל נפגעים אחרים שכבר גודשים את בתי החולים שמשוועים למנות דם?
שוב לא העירו את ראש הממשלה בזמן? ישן על האף 16 שנים או שמא היה עסוק במכירת הגז לטייקונים, צוללות למצרים ושינוע מזוודות דולרים מקטאר לחמאס?
איך לא הזיזו את תע"ש מלב גוש דן? ניתן היה גם לומר שלא היה מזיק להזיז את משרד הביטחון והמטכ"ל מהקריה. יש מלא הרים יפים באזור ירושלים, אם היה אפשר לבנות מקלט כל כך יפה לממשלה ולכנסת מתחת להרים לפני עשרים וכמה שנים במיליארדים, אפשר להזיז לשם גם את אנשי הביטחון ולהרחיק אותם מלב העיר.
ירי הטילים האיראני הוא לא מקרי ולא באמת מכוון לאוכלוסייה שכן אם היה מכוון לאזרחים – היו פה הרבה יותר הרוגים ופצועים ממה שחווינו. אם הוא פוגע במרכזי אוכלוסייה, זו סטייה של הטיל מהמטרה שנקבעה לו. גם טילים סוטים. כמעט כל אדם בארץ מתגורר ליד נקודות ביטחוניות. כולל הבדואים בנגב שאין להם מיגון או ערביי הגליל שגם שם המיגון חסר מאוד. ואלו כמובן לא סודות גדולים. נקודות הפגיעה ידועות לנו ולאיראנים, ואם טעו במקצת – הרשתות מסמנות להם בנוחות איפה היו פגיעות ואיך משפרים את הטווח בפעם הבאה.
אין לי מושג כמה הרשת הישראלית חדירה. למישהו יש בוודאי מושג, לכן לא מדווחות כל הפגיעות ואנחנו נשארים עם המסרים העמומים שרוב הטילים הבליסטיים, ההיפר סונים מתמרנים ואחרים, יורטו. מי שמביט בשמים יכול לראות כמה יורטו. אומנם רוב האנשים במקלטים ובממ"דים, אבל לא כולם. ואלו שמביטים לשמים ומצלמים – רואים. ויש את חסרי המזל, אלו שלא הביטו בשמים והטיל נפל עליהם ובסביבתם. ואלו שנשארים בחיים, מבינים פתאום ששום דבר לא באמת שומר עליהם ושמדינת ישראל לא הוכנה למה שקורה עכשיו. וגם לא למה שיקרה בהמשך.
אני בשל לאכול את הכובע ומקווה שאתבדה וניצחנו ונהיה עשירים ומאושרים בעוד שבוע.
החדשות הטובות והרעות הן שאזרחים אפשר לבזבז. כי כמו שאמרו שרי הממשלה כשהציגו להם את מספר המתים הצפוי – בלי אזרחים אפשר להסתדר, בלי ממשלה שלא עושה כלום חוץ מלהמשיך במהפכה משפטית ושלילת זכויות אזרח תחת אש, אין לנו קיום. עובדה.
ולכן לממשלה יש מקלט גרעיני מתחת להרי ירושלים ולרוב האזרחים ממ"ד צולע במקרה הטוב.
את המקלט הגרעיני בתחנה המרכזית בתל אביב הכשירו בימים האחרונים "אחים לנשק", לא משרדי הממשלה.
ומים? מי מגן על המים הישראלים? הם חשופים לגמרי.
תחנות ההתפלה הישראליות, שרובן מיותרות ונבנו על מנת להפריט את מי השתייה הישראלים, נמצאות על קו החוף ובצמוד לתחנות כוח ומפעלי תשתית. כל עוד שתינו מי תהום, אי אפשר היה לפגוע בהם. לא שאנשי רשות המים והממשלה לא הוזהרו מפני פגיעותם של המים. קשה לחיות בלי מים. גם גידולי חקלאות שלא יקבלו מים בעונה היבשה של השנה יקמלו. שישה טילים מכוונים יעצרו את אספקת המים הישראלית. עוד שישה כאלו יחרבו את ייצור החשמל.
אומנם שרת התחבורה עצרה את יציאתם של הישראלים משדות התעופה כאילו לטובתם, אבל זה למשל עוד דוגמא לכמה המדינה הזו רשלנית ומופקרת. מעולם, בשום מלחמה, לא נסגר שדה התעופה הבינלאומי. כמו במקרה הקורונה (נתניהו ראש ממשלה), גם כאן נזנחו כל תוכניות החירום שהוכנו במשך שנים והכל פועל במין רשלנות שחצנית ומטומטמת. ואל על, חברה פרטית ויקרה להחריד, לא טסה בשבת עבור אלו שממהרים לחזור לכאן.
למה אין לימודים בזום אם אי אפשר ללכת לבית ספר? מה הבעיה הטכנולוגית להעסיק ילדים ולהסיח את דעתם?
מלחמת הברירה הזו רק מבליטה שיש לנו את המטומטמת, הבורה והחצופה בממשלות שאי פעם היו לנו. כל עם מקבל את מה שמגיע לו.
שווה לכם לקרוא את דבריו של פרופסור אבנר כהן על פרישתה של תוכנית הגרעין האיראנית וכמה קשה לחסל אותה. וגם על כך שהאיראנים אכן יכולים להגיע לפצצה די מהר, אבל הם החליטו לא להגיע אליה וייתכן שאנחנו מאיצים בהם.
אני חושש ממלחמות. ממלחמות שמנוהלות על ידי אנשים חסרי תבונה ושמבינים רק בכוח.
ועוד יותר אני חושש מההיבריס של הימים האחרונים – הצלחת המבצע בימיה הראשונים של המלחמה, חיוכו של נשיא אמריקאי שיכול הכל אבל לא באמת סופר אותנו.
והכי אני חושש מאלו שיוצאים למלחמה בלי לשמור על העורף ומבלי לתכנן את נקודת הסוף או היציאה מהמלחמה הזו.
ובהחלט אני מקווה בכל ליבי שאכן הכל ייגמר כמו שמשדר הצבא - תוך שבועיים. זאת אומרת בעוד שבוע.
התרעות פיקוד העורף