כי מה יותר הגיוני, מה יותר מתבקש מאשר להתאחד אל מול אויב שכוונתו המוצהרת היא להשמידנו, ועלול היה תוך זמן קצר להגיע ליכולת לעשות זאת? לא כמשל, לא כאילוסטרציה, לא רק מן השפה ולחוץ.
קיוויתי שמה שלא קרה אחרי טבח אוקטובר יקרה עכשיו. שהצורך לשרוד, להגן, להתמודד עם סכנה גרעינית יגבר על המחלוקות. ובאמת נראה היה כאילו אנחנו בדרך לשם. ראש האופוזיציה יאיר לפיד, יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן התעלו מעל המחלוקות, גילו אחריות לאומית וגיבו באופן מלא את הדרג המדיני והצבאי בהחלטה לתקוף. שלושתם הצביעו נגד הצעת האי־אמון בממשלה של חד"ש־תע"ל. בלי הסתייגות, בלי עקיצות, בלי אבל ובלי קריצה.
מודה שהופתעתי לגלות שיש בינינו מי שלא יראו אפילו במלחמה הזו הזדמנות לפיוס לאומי. שעבורם גם ימים אלה הם הזדמנות להתנגח ולפרק. "אחדות" עבורם היא לא יותר מסיסמה ריקה ואם כבר "אחדות", אז רק בתנאים שלהם.
המידע שהוצג על ידי כתבים ופרשנים צבאיים היה חד־משמעי: איראן נמצאת במרחק החלטה מפצצה. אורניום מועשר יש לה בכמות מספקת לייצור תשע פצצות גרעין. אם רק תרצה ותחליט, תוכל להרכיב פצצה בתוך שבועות.
המידע החדש הצביע על כך שאיראן הובילה לפיתוח אחד הרכיבים שלא ניתן להגיע לפצצה בלעדיהם, והמשטר הפעיל תוכנית חשאית וממודרת שבמסגרתה חולקו מדענים איראנים לקבוצות עבודה שבהן מפתחים מרכיבים שונים של קבוצת הנשק. על פי הדיווחים, הניסויים בקבוצות היו מוצלחים - וכשזה קורה, אין שאלה לגבי הכוונות. מי שעובד בזה, חותר במהירות לפצצה גרעינית.
הערכת המודיעין באשר לפגיעה בעורף במקרה של מתקפת מנע ישראלית הייתה קשה וקודרת. מאות ואולי אלפים ייהרגו מפגיעת טילים איראניים. ולמרות זאת לא הייתה ברירה אלא לצאת לאותה מתקפת מנע, כי אם לא ננצל שעת כושר זו, נשלם מחיר כבד פי כמה בעתיד.
אבל כנראה שכל זה – העובדות, הנתונים, הערכות המודיעין – לא הספיקו למי שחי בבועה. ואולי זו לא בועה, אלא היכולת להתעלם במכוון מהמציאות, לפרש כל נתון דרך נרטיב קונספירטיבי ולעמוד על כך בעקשנות כמעט פתולוגית. כן, יש מי שגם את המידע הברור ביותר מפרש לפי נרטיב קונספירטיבי מתמשך.
• "נתניהו יצא למלחמה כדי לדחות את הדיונים במשפטו". כי מה יותר הגיוני מאשר לצאת למלחמה קשה באיראן, כדי להימנע מעוד יום של חקירה נגדית?
• "המטרה – להשכיח את החטופים". אם ראש הממשלה מוכן להקריב אלפים במלחמה עם איראן, מה זה בשבילו להקריב 20 חטופים חיים?
• "מהלך ציני שנועד לשפר עמדות לקראת הבחירות". כן, מאוד הגיוני לצאת למלחמה קשה על מנת לשפר עמדות בבחירות עתידיות. מלחמה שכמותה לא ידענו, שיודעים איך היא נפתחת ולא יודעים מתי ואיך תסתיים, אם בהצלחה או בכישלון – אמורה להבטיח ניצחון בבחירות.
• "למה מעירים אותנו כמה פעמים בלילה? כשיוצא טיל, כשמתקרב טיל, כשמגיע טיל?". כאילו עדיף שלא נקבל זמן מיטבי להתכונן.
• "מדוע חברי הקבינט שוהים במתחם תת־קרקעי ומאובטחים יותר מאחרים?". שאלה מוזרה. האם מקבלי ההחלטות במלחמה – ראש הממשלה ושרים המאובטחים בשגרה ומהווים מטרה מובהקת לפגיעה איראנית – לא אמורים לשהות במקום בטוח יותר? להיות מסוגלים לקבל משם החלטות ביטחוניות? ולא, למי שתהה או סתם הכפיש, ממש לא הייתי שם, לא נמצאת שם ולא כותבת משום בונקר מבוצר, אלא רצה לממ"ק או לחניון תת־קרקעי תקני באזעקות.
• יש אפילו מי שמעיזים להשוות בין משטר האייתוללות לשלטון בישראל. שקמה ברסלר מיודעתנו, צייצה כאחוזת אמוק: "יהודית־דמוקרטית או דיקטטורה פונדמנטליסטית. באיזו ישראל אנחנו רוצים לחיות?".
וגם: "יצאנו להציל את המדינה מפונדמנטליזם קנאי, כבר חוזרים. הקפלניסטים".
ועוד: "הם יכולים להישאר במקום המסתור המוגן. אנחנו ניקח את המדינה מכאן. ובא לציון גואל".
מי זה "אנחנו"? המדינה בבעלותך? בשליטתך? העובדה שבשום שלב לא מתבצעת חשיבה מחודשת, כשהגישה היא לא משנה מה עושה הממשלה, נהיה נגדה, מעידה על אובססיה או עיוורון ולא על התנגדות עניינית. הכל ראוי להפגנה בקפלן.
אומנם כרגע אין אפשרות להפגין שם בהמונים מטעמי ביטחון, אבל אם נזרום לרגע עם הקו הזה, אולי בכלל יצאנו למבצע עם כלביא כדי למנוע מהקפלניסטים להתקהל ולהפגין?
כאן בדיוק צריך לשים קו ברור. לגיטימי לשאול שאלות, ואם צריך מתבקש אפילו לבקר. לדון במטרות המבצע, בהשלכותיו, מה הושג עד כה, באיזו מידה פגענו בתוכנית הגרעין האיראנית, מהי הנקודה שבה צריך לעצור את המלחמה, ואיך כל זה משתלב עם הלחימה בעזה ועם מאמצי השבת החטופים.
התרעות פיקוד העורף