המון מומחים יש לנו. באמת הרבה. "לשעברים" בתפקידים במערכת הביטחון ובמגזר הציבורי, דוקטורים, פרופסורים, מומחים לאיראן, מומחים לארה"ב, מומחים למשפט הבינלאומי, מומחים להסברה ומה לא. גם אני "לשעבר" במערכת הביטחון.
הדעה של כל אחד מאיתנו לגיטימית להשמעה. הנחת היסוד היא שכל אחד באמת רוצה לתרום מניסיונו הרב כשליחות למען הציבור, והוא עושה זאת באמונה רבה.
בעתות חירום אנשים יוצאים מנקודת הנחה שהפרשנים השונים באולפנים (וגם הכתבים של הערוצים השונים) לא יושבים שם "סתם", ולרוב הם משמשים כנקודת אחיזה לציבור הרחב שפחות מבין בנעשה וכמשענת של ממש בתיווך עבורו של המציאות.
בשל כך, לכל המופיעים באולפנים, דווקא עכשיו, יש אחריות רבה מאוד על הכתפיים, ועליהם להגיע מוכנים לאחר שבירור עובדות ונתונים, עם הצגת עמדה מבוססת תוך הבהרה שזו עמדתך האישית ואינך יודע הכל בצניעות המתבקשת.
השיח: עיסוק מתמשך בהאם ארה"ב (טראמפ) תיכנס למערכה או לא תוך ציטוט של כל משפט וכל בדל ידיעה וכל ממד זמן ואפילו נטייה לגלוש לפסיכולוגיה של העובר בראשו של טראמפ וניתוח אופיו – בפועל, כל מה שאנו רואים הוא מכונת עשן שמופעלת בכוונה תחילה, כנראה באופן מתואם ולו חלקית עם ישראל, שנועדה לטשטש את התשובה לשאלה האם התקבלה החלטה, ואם כן מהי ומה העיתוי שבו ייוודע לציבור עליה. כלומר - "קופצים ראש" בכוונה תחילה לתוך העשן ומנסים לפזרו (כשברור שלא יצליחו). דווקא מבט על הנתונים בשטח ועל צבירת הכוח העצומה של ארה"ב במזרח התיכון ביממות האחרונות, ועל פינוי כלל האזרחים הזרים מאיראן, מספק תמונת מצב טובה יותר באשר לסבירות שארה"ב תיכנס למערכה ודווקא הנתונים הללו משום מה לא מוצגים לציבור היטב (אלא במשפט אחד או שניים).
הטיעון: איראן היא "מעצמה אזורית" ויש לה עוד יכולות רבות – הטיעון הזה מוכר והשתמשו בו רבות לאורך השנים כדי להסביר מדוע על ישראל לחשוב פעמיים אם לתקוף את איראן כי המחירים לישראל יהיו בלתי נסבלים (כשהכוונה היא במשתמע לרמוז כי – רק דיפלומטיה תשיג הישגים מול איראן).
ישראל לפגוע קשות באיראן עד כה, והתגלה כי לא ממש מדובר ב"מעצמה אזורית" תחת המשטר הנוכחי - יותר כמו כל מדינה רגילה אחרת במזרח התיכון שיש לה יכולות צבאיות די מוגבלות (ואורך רוח מעט גדול יותר משל השאר-העמידה האיתנה).
בפועל, לישראל יהיה קשה יותר, אבל היא מסוגלת לפגוע קשות באתר בפורדו (יש גם דרכים רבות ומגוונות לכך, לא בהכרח אלו שמתוארות בהרחבה בכלי התקשורת), ולפיכך לא ההצטרפות האמריקנית היא זו שתכריע האם ישראל עמדה במימוש מטרות המלחמה של פגיעה קשה בתוכנית הגרעין האיראנית.
בפועל, הנתונים מראים כי המשטר באיראן אינו כה חזק, כלכלתו חלשה מאוד, חלקים נרחבים מאוד בעם האיראני מגלים כבר שנים סימני תסיסה מוגברים נגדו (ועכשיו ביתר שאת) וגם צבאו לא כזה חזק כפי שנטען מלכתחילה (חיל אוויר שלא פועל כדוגמה), ועכשיו לאחר "עריפת" כל בכיריו עוד ביתר שאת.
אז מדוע לוותר? הרי ניתוח מושכל של תמונת המצב האסטרטגית מביא אותנו כמעט בוודאות למסקנה שהמשטר (שהוא תיאולוגי קיצוני ורואה במערב כופרים) ימשיך בכל דרך בתוכנית הגרעין (כי זו הערובה היחידה לשרידותו) גם אם ייאלץ לכופף את ראשו לכמה שנים עד לסיום כהונת טראמפ. אז מדוע לוותר?? מדוע לא לטעון שההתפתחויות בשטח מוכיחות שהדבר אפשרי ויש בהחלט לשים אותו על מפת המטרות הישראליות במערכה הזו. על ה"איך" עושים זאת אפשר בהחלט לדבר - מלמעלה, מלמטה ועוד ועוד. אבל לשלול מראש ועל הסף?
בפועל, אכן יש עמדות שונות, אבל מרגע שג'יידי ואנס סגן הנשיא וראש הבדלנים הביע תמיכה בטראמפ השבוע, וסטיב באנון הגיע לפגישה בבית הלבן, יש סבירות שהסיפור הוכרע ובכל נושא הויכוח בצמרת הממשל הוא לא יותר ממכונת העשן המכוונת המופעלת מוושינגטון כדי לטשטש. גם הטיעון המטיל ספק ביכולתה ש לארה"ב להשיג את ההישג בפורדו הוא חלק מאותה מכונת עשן בראייתי. ומכאן – הצורך להיות זהיר יותר בפרשנות באולפנים ולהציג את הנתונים המצטברים (כולל צבירת הכוח בשטח) שמעט סותרים את "קרב הענקים" בוושינגטון בשלב הנוכחי.
בשורה התחתונה, לשיח באולפנים יש אחריות כבדה כלפי הציבור, במיוחד בימים אלו של מלחמה. לצערי, יש הרבה סיסמאות שנזרקות לחלל האוויר ואינן מגובות בנתונים ובידע, אינן מוצגות באיזון הראוי ובפרופורציה ויותר מכך כדעה ועמדה (מתוך צניעות) ולא בביטחון מופרז, שיש בו כדי להטעות את הציבור ובמקרים רבים אפילו לפגוע בחוסן הלאומי.
מציע לכלל הפרשנים לחשוב על זה, ולאמץ צניעות בהערכות. לציבור אמליץ לאמץ ביקורתיות כלפי הנאמר בכל הנוגע למלחמה עם איראן בעיתוי הנוכחי.
התרעות פיקוד העורף