רבותיי, האופוריה חוזרת: מה עלינו ללמוד מהעבר כדי לא לחזור על הטעות

ביוני 1967 היו האיום בהשמדת ישראל וההכנות ליישומו קרובים למימוש. מערכת הביטחון הכינה אז תוכנית פעולה להסרת האיום, שנשענה על מודיעין מדויק ועל יכולתו של חיל האוויר. אלא שהממשל האמריקאי דרש מישראל לנהוג באיפוק, ניסה להתמודד עם המשבר בדרך דיפלומטית, ונכשל. הנשיא האמריקאי גם לא היה מוכן להפעיל כוח כדי להסיר את האיום מעל ישראל. ראשי צה”ל לחצו על ראש הממשלה להוציא לפועל את תוכניתם הצבאית, שחייבה פתיחה במלחמה, אולם הוא היסס. רק לאחר שוושינגטון הסירה את התנגדותה לפעולה ישראלית יזומה, ראש הממשלה אישר לצה”ל לפעול. ההצלחה הייתה מדהימה.

והיום? נשיא אמריקאי, שנכשל בהבאת הסדר מדיני, אינו ממהר לנצל את ההצלחה הצבאית הישראלית להבאת הסכם שיוביל להסרת האיום הגרעיני האיראני ולהסדר מדיני אזורי. תחת זאת הוא פועל לנכס הצלחה גם לעצמו ומלבה את האש הצבאית, בין שזו תביא להסרת האיום הגרעיני של איראן ובין שלאו. מלחמה עכשיו תחשוף למשך שנים רבות את הישראלים ואת הקהילות היהודיות בעולם לטרור מתגבר ולאירועי נקמה.

ולאלה מצטרפות הסגידה ליכולת הצבאית של “ישראל השולטת בשמי טהרן” ותחושת הנס הדתי המתקבעת כמדיניות משיחית של ממשלת ישראל, ומתבטאת בהחלשת החברה ובפגיעה בערכי יסוד שלה.