לפני כעשרה ימים, צה"ל יצא למערכה "עם כלביא". מטרתה הייתה מניעת יכולות גרעיניות ופגיעה דרמטית ביכולת מערך הטילים של איראן. למערך משמעות דרמטית - הרי שגם אם האיראנים יצליחו להגיע ליכולת ייצור פצצה גרעינית, ללא היכולת להרגיש ולשגר אותה - אין משמעות אפקטיבית.
מעבר לזה מערכות ההגנה האווירית, יחד עם התעשיות הביטחוניות ובראשם אלתא של התעשייה האווירית. אשר פיתחו את מערכות המכ״מ ״אורן ירוק״. האחראי על הגילויים של הטילים. כבר כעת נדרשות ללמוד את דרך ההפעלה והדיוק של הטילים האיראנים. במיוחד לנוכח העובדה כי האיראנים נאלצו לשנות טקטיקות שיגור בשל הלחץ שהפעיל חיל האוויר על מרחבי השיגור המקוריים של צבא איראן במערב המדינה.
וכן לא נגיע למשגר האחרון ולא לטיל האחרון. בדיוק כמו שלא נשמיד את הצנטריפוגה האחרונה. וקרוב לוודאי שכבר היום יש לאיראנים חומר בקיע לפצצה שלא נוכל לשים עליו את היד. גם אם נמשיך לטוס מעל איראן עוד כמה שבועות וחודשים.
העניים ביממות האחרונות היו מופנות לארצות הברית. האם היא תתקוף את אתר הגרעין בפורדו. האמת שזאת היתה שאלה משנית. ישראל יודעת ויכולה היתה לעשות זאת לבד. ומנגד חשוב לומר כבר בימי הלחימה הראשונים ארה״ב היתה עמוק בתוך הלחימה. תושבי מרכז הארץ התעוררו אתמול לרעש תנועת הטיסות שהמריאו ונחתו בנתב״ג במהלך כל שעות היום והלילה.
נכון היו שם לא מעט טיסות חילוץ של מטוסי אל על וישראייר שבשגרה לא טסות בשבתות ובמועדי ישראל. אבל חלק לא פחות קטן היו מטוסי המטען שנחתו כאן אחד אחרי השני. ובשבת נמשכה כאן הרכבת האווירית שמגיעה מארה״ב ומגרמניה וכנראה גם מעוד יעדים.
לפני שישראל יצאה למערכה סביר להניח כי במטכ״ל ובקבינט הביטחוני ביצעו משחקי מלחמה. לא רק איפה ומתי תוקפים. לא רק תרחישים של מצבים ותגובות טקטיים. אלא גם בשאלה של תכנון היציאה מהמערכה.
התרעות פיקוד העורף