על כל זה נדון ממחר. היום מותר לנו לשמוח. לכולנו. הניצחון הזה לא שייך רק לממשלה, אלא למצוינות הישראלית, לגניוס הישראלי, ליצירתיות הישראלית, לדמיון פורץ הגבולות, לטכנולוגיה ולמודיעין המשובח ולרוח הישראלית ההיא, שעדיין כאן.
כך או אחרת, בראשית העשור הקודם המצב היה שונה לחלוטין, ולכן קשה לשפוט בדיעבד את זה שישראל בסופו של דבר לא תקפה. איראן הייתה עדיין רחוקה ממטרתה (כחמש שנים), חיזבאללה היה בשיא כוחו, האופציה הצבאית של ישראל הייתה מפותחת פחות ממה שראינו בשבוע האחרון. מול זה, חובה לציין שתוכנית הגרעין האיראנית עוד לא הייתה מחופרת ברובה תחת הרים ומבוצרת.
דגן היה מי שטבע את האמירה באותם הימים, שישראל צריכה לתקוף את איראן גם אם תיאלץ לעשות זאת לבדה, במצב שבו ״הסכין תהיה על הצוואר״. כלומר, כשאיראן תהיה על סף הפצצה. זה בדיוק המצב שבו איראן הייתה לפני עשרה ימים. לישראל כבר לא הייתה ברירה, ולא היה לה הלוקסוס להתלבט. ישראל תקפה.
מה מצב תוכנית הגרעין של איראן היום? לכמה שנים הרחקנו אותה מהגרעין? את זה מוקדם לדעת. האבק מעל פורדו, נתנז ואספהאן לא התפזר עדיין. את חקר הביצועים האמיתי, במעבה האדמה, יעשו האיראנים. עד שהמידע הזה יזלוג למערב יעבור זמן.
הגענו לכוכביות. יש גם תסריט גרוע שלפיו תוכנית הגרעין האיראנית נפגעה פחות ממה שזה נראה. לאיראנים נותרו עדיין לא מעט קילוגרמים של אורניום מועשר לדרגה כמעט צבאית (60%).
התרעות פיקוד העורף