חלומה של ישראל התגשם בלילה שבין שבת לראשון, עם נפילתן של 14 פצצות מסוג GBU57 על אתרי הגרעין באיראן. את המפציצים שהטילו את הפצצות הללו, חמקני ענק מסוג B2, הטיסו טייסים אמריקאים. התסריט הזה של תקיפה ישראלית באיראן והצטרפות אמריקאית לשלביה המתקדמים שורטט לפני יותר מ-15 שנה, והתגשמותו נראתה רוב הזמן הזה דמיונית לגמרי.
אלא שהמציאות שאנו חווים בשבועות האחרונים עולה על כל דמיון, פרוע ככל שיהיה. אמריקה הצטרפה לישראל בתקיפת איראן, נקודה. זהו צומת היסטורי בחייה של ישראל, בחייו של המזרח התיכון. הקרדיט להצטרפות הזו מגיע לראש הממשלה נתניהו ולשר המקורב דרמר, שסיפקו בהקשר הזה את הסחורה, ובגדול.
דרמר ספג כאן ובתקשורת קיתונות של רותחים על כישלונותיו בכל הקשור למשא ומתן עם חמאס (והמשא ומתן שהאמריקאים ניהלו עם חמאס) ועוד, אבל כשמגיע, מגיע. נכון, אנחנו עוד לא יודעים מהי השורה התחתונה, האם תוכנית הגרעין של איראן הושמדה או רק ניזוקה קשה, ולכמה זמן? האם יש כעת תוכנית יציאה מהמלחמה מול איראן, או שישראל עלולה להיקלע למלחמת התשה מורכבת, יקרה להחריד ומיותרת?
על כל זה נדון ממחר. היום מותר לנו לשמוח. לכולנו. הניצחון הזה לא שייך רק לממשלה, אלא למצוינות הישראלית, לגניוס הישראלי, ליצירתיות הישראלית, לדמיון פורץ הגבולות, לטכנולוגיה ולמודיעין המשובח ולרוח הישראלית ההיא, שעדיין כאן.
התסריט של תקיפה ישראלית והצטרפות אמריקאית הועלה בדיוני השביעייה (שהפכה לשמינייה), שניהלו נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק בראשית העשור הקודם. תסריט אופטימי שדיבר על זה שהאמריקאים, למרות התנגדותם לפעולה צבאית נגד איראן, ייאלצו להישאב אליה אם וכאשר ישראל תקפוץ למים ותתקוף. בשלב מסוים התגלעו חילוקי דעות בנושא הזה בין ברק לראש המוסד מאיר דגן. מי מהם צדק, כבר לא נדע.
כך או אחרת, בראשית העשור הקודם המצב היה שונה לחלוטין, ולכן קשה לשפוט בדיעבד את זה שישראל בסופו של דבר לא תקפה. איראן הייתה עדיין רחוקה ממטרתה (כחמש שנים), חיזבאללה היה בשיא כוחו, האופציה הצבאית של ישראל הייתה מפותחת פחות ממה שראינו בשבוע האחרון. מול זה, חובה לציין שתוכנית הגרעין האיראנית עוד לא הייתה מחופרת ברובה תחת הרים ומבוצרת.
דגן היה מי שטבע את האמירה באותם הימים, שישראל צריכה לתקוף את איראן גם אם תיאלץ לעשות זאת לבדה, במצב שבו ״הסכין תהיה על הצוואר״. כלומר, כשאיראן תהיה על סף הפצצה. זה בדיוק המצב שבו איראן הייתה לפני עשרה ימים. לישראל כבר לא הייתה ברירה, ולא היה לה הלוקסוס להתלבט. ישראל תקפה.
מה מצב תוכנית הגרעין של איראן היום? לכמה שנים הרחקנו אותה מהגרעין? את זה מוקדם לדעת. האבק מעל פורדו, נתנז ואספהאן לא התפזר עדיין. את חקר הביצועים האמיתי, במעבה האדמה, יעשו האיראנים. עד שהמידע הזה יזלוג למערב יעבור זמן.
הגענו לכוכביות. יש גם תסריט גרוע שלפיו תוכנית הגרעין האיראנית נפגעה פחות ממה שזה נראה. לאיראנים נותרו עדיין לא מעט קילוגרמים של אורניום מועשר לדרגה כמעט צבאית (60%).
התקיפה הישראלית-אמריקאית תדרבן את איראן לצאת מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ולפרוץ לגרעין, אולי אפילו לייצר פצצה מלוכלכת ולבצע ניסוי גרעיני במדבר, שאחריו יוכרז: "יש לנו גרעין". הסבירות למימוש האופציה הזאת קלושה עד אפסית, אבל אסור להוריד את העיניים מהכדור הגרעיני הזה.
ואחרי חלוקת הצל״שים, אסור לשכוח - הסכם הגרעין הקודם, בין איראן למעצמות, היה מחורר ולא מושלם, אבל בלם את איראן למרחק של 18 חודשים (שנה וחצי) מפצצה. על פי הערכת המוסד וכל ארגוני המודיעין המערביים, איראן קיימה את ההסכם ככתבו וכלשונו. הצלחתו של נתניהו לשכנע את טראמפ לפרוש מההסכם בשנת 2018 היא שהביאה את איראן ממרחק של 18 חודשים מגרעין, למרחק של 18 ימים מגרעין. זו עובדה.
מערכת הביטחון התריעה לנתניהו, שלחץ על טראמפ, אבל הוא התעלם. שני המנהיגים שתקפו בשבוע האחרון את הגרעין האיראני הם שני המנהיגים שאפשרו לו להגיע עד הלום. הדימוי שלפיו נתניהו בעצם הצית את דליקת היער הזו, ועכשיו קוצר תשואות כשהוא מכבה אותה - מדויק. זה לא מוריד מהמחמאות לנתניהו על ניהול המשבר הנוכחי, אבל אסור לשכוח את ההקשר.
אז מה עכשיו? בשיחת הסיכום שלהם דנו נתניהו וטראמפ גם בדרכים לקדם את המשא ומתן מול חמאס בעזה. הם סיכמו שצריך להגביר את המאמץ להשגת הסכם. מבחינת טראמפ, בעזה צריך לסגור את האירוע. מבחינת נתניהו אין לדעת. האם הוא עדיין בן ערובה פוליטי של בן גביר וסמוטריץ׳, או שההצלחה באיראן תשחרר אותו מהדיבוק הזה ותדרבן אותו לעשות את מה שהיה צריך לעשות מזמן? לסגור את המלחמה בעזה בצורתה הנוכחית ולהחזיר את החטופים הביתה, בסדר הפוך.
ולסיום, כמה מילים למיליוני הישראלים שנמנים עם המחנה של מתנגדי נתניהו: אין סיבה לחמיצות, אין סיבה לרגשות מעורבים, אם יש כאלה. הניצחון המדהים הזה לא שייך לנתניהו. מגיע לו קרדיט על קבלת ההחלטה, אבל הניצחון הזה שייך למדינת ישראל. לצה״ל המדהים. למודיעין הישראלי הבלתי נתפס, ללוחמי 8200 והסייבר, לסוכני המוסד שתעוזתם לא תיאמן, לטייסי חיל האוויר, צוותי הקרקע (במתאר הזה, של פעילות 24 שעות ביממה באיראן, העומס על צוותי הקרקע אינו אנושי), וכל עשרות האלפים שמעורבים באירוע הזה.
מה שאנחנו רואים כאן מאז אסון שבעה באוקטובר הוא תיקון. את היסודות וההכנות להכרעת איראן הניח הרצי הלוי, הביצוע של אייל זמיר. אמ״ן שיקם את מעמדו ויוקרתו. המוסד התגלה במיטבו. חיל האוויר הוכיח שוב שאין לו תחרות בשום מקום בעולם. כל הדברים האלה לא יכפרו על חטא שבעה באוקטובר, אבל צריך לזכור שהצבא וזרועות הביטחון נטלו אחריות מלאה על המחדל הזה. היחיד שעד רגע זה עוד לא הואיל לקשור את עצמו לאירוע הוא נתניהו. זה לא מונע ממנו לקשור את עצמו עכשיו לאירוע הנוכחי. מילא. עוד יהיה זמן לדבר על זה.