מייד לאחר שהותקפה, פתחה איראן במלחמה תקשורתית לעיצוב מציאות – עם מסרים סותרים ודרמטיים. מעקב וניתוח עומק של השיח האיראני חושפים לא רק את הלך הרוח האיראני, אלא גם את המצב בשטח.
הרטוריקה הסוערת בפרסית – ג'יהאד, שהידים ומאבק משיחי – חשפה צורך דחוף ללכד את הציבור אחרי שנים של משבר פנימי.
בתוך ימים ספורים השיח האיראני השתנה מקורבנוּת לנקמה ועוצמה. כשאיראן שיגרה מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, היא עברה לנרטיב של ניצחון ופנתה ישירות לאזרחי ישראל – מהלך פסיכולוגי שנועד לערער את העורף הישראלי וחשף פחד איראני מתגובה ישראלית קשה.
המתקפה הישראלית חשפה את חולשות איראן. פרסום מיידי של שמות ותמונות ההרוגים הבכירים בתוכנית הגרעין חשף מכה קשה בהרבה ממה שהמשטר ניסה להציג. בפועל, איראן איבדה את יכולתה להגיב וחשפה את מגבלות ההרתעה שלה. דיווחי מודיעין, בניגוד לטענות האיראניות על נזק שולי, אישרו כי הנזק למתקני הגרעין היה אנוש, והסבירו את הפאניקה מאחורי הרטוריקה האיראנית.
חוסר יכולתה של איראן להפעיל את חזבאללה חשף בעיה במודל ההרתעה שלה. איראן נרתעה מניהול חזית רב-זירתית, מחשש לאבד שליטה אזורית כוללת ומהכרה בעוצמת התגובה הישראלית-אמריקאית אם חזבאללה יצטרף לעימות.
התרעות פיקוד העורף