גם כשהכול מתמוטט – נמשיך לבנות... במילים פשוטות אך מהדהדות, ציטוטו של מרתין לותר קינג מזכיר לנו שהתקווה אינה תלויה ביציבות העולם, אלא, בבחירה להמשיך לבנות ולהיבנות. דווקא בעתות משבר, כשאיום בטחוני פוגש כשלים חברתיים ותכנוניים, נפתחת בפנינו ההזדמנות לשינוי אמיתי. ההתחדשות העירונית איננה רק "פרויקט של בטון", אלא היא אמונה בעתיד משותף, של אחריות הדדית, ושל החלטה לא להמתין למקלט – אלא להתחיל לבנות אותו, יחד.
לאחרונה פורסם, כי מאות אלפי דירות בישראל, במיוחד במרכז הארץ, נותרות חשופות ללא מיגון. העובדה שמעל 60% מהדירות במרכז אינן כוללות ממ"ד, מעלה שאלות שלא מסתכמות רק במחדל תכנוני או בירוקרטי, אלא של ביטחון אישי, הגנה ותקווה.
הבעיה, כפי שנחשפה בפרסומים המדאיגים, נוכחת במיוחד בערים החרדיות והערביות, שם האתגרים מורכבים שבעתיים. כאן מתחדדת השאלה המוסרית: האם יש לנו, כחברה, מחויבות שווה לכל פרט, או שמא יש חיים שווים יותר ושווים פחות. האם אנו מוכנים לקבל מציאות שבה ילד מבני ברק או אום אל-פחם נחשף לסיכון גבוה יותר רק בשל מקום מגוריו? אם כן, הפחד איננו רק מהפצצה האירנית, אלא מפני מדינה שמודדת ערך לפי מרחק גיאוגרפי מהמרכז או לפי שיוך עדתי או דתי.
לא רק בישראל מתמודדים עם שאלות של הרס ובנייה מחודשת. מבט אל ערים אחרות בעולם מלמד, כי גם מתוך חורבן, צומחת בנייה.
ממ"ד כאידיאולוגיה: לא רק מיגון, גם תיקון
משברים תמיד שימשו כשער לעיצוב מחודש של זהות ולשילוב ישן לחדש. ערים כמו דרזדן, ליסבון ושיקגו ניצלו אסונות כדי להיבנות מחדש, מתוך ערכים של נגישות, שוויון ומרחב ציבורי מגן אך פתוח. יש שיטענו, כי זהו האתגר הישראלי כיום. לא עוד פתרונות נקודתיים כתגובה לאיום, אלא קידום התפיסה העירונית המכירה בכך שכל תושב ראוי לביטחון, בלי קשר למעמד, מיקום או מגזר. הממ"ד, כפי שמציעים המודלים הללו, יכול להפוך ממרחב הישרדותי למרחב של תיקון וקידום שיוויון חברתי - מקום שמגן לא רק על הגוף, אלא גם על ערכו של כל אדם באשר הוא.
נותר לקוות כי המלחמה עם אירן תשנה לא רק את המודעות הציבורית לגבי הגנת העורף, אלא גם את השיח הציבורי. היכן שיש מודעות, קיימים גם ניצני התחלת שינוי אמיתי. ייתכן, כי האתגר אליו נקלענו – החוסר הבוטה במיגון – הוא הזדמנות משמעותית שאין לפספס. אנו נוכחים במרחק נגיעה מהאפשרות להגדרה מחדש מהו "בית" בישראל של 2025. שכן, בית אינו רק קירות ובטון, אלא רשת של יחסים, מחויבות הדדית ואמונה שמגיע לכולנו לחיות בביטחון במדינתנו.
אם נבין ש"המרחב המוגן" הוא לא רק דירה ממוגנת, אלא חברה מוגנת, אולי נצא מהסערה חזקים יותר. לא רק כי היה לנו איפה להתחבא, אלא כי היה לנו בשביל מי לבנות.
התרעות פיקוד העורף