לפעמים מתברר שהגעה להבנות יסודיות בתוכנו מסובכת יותר ממאבק במגמות ההרס של איראן. אך לא נוכל להרשות לעצמנו לשוב לסיוט הפנימי שאותו חווינו ערב המתקפה הרצחנית בשבעה באוקטובר. ולא רק זאת: בחודשים האחרונים שוב התעצמה רמת העוינות הפנימית, עד כדי התעלמות ממה שחווינו כולנו לא מזמן.
עלינו להפנים שה”צדק” בנושאים יסודיים מסוימים אינו נחלת צד אחד בלבד. פתרונות הפלא, בין שהיו כיבוש מוחלט של רצועת עזה ובין שחתרו לסיום מלאכותי של האירוע, נראים היום הזויים. גם המגמה להמשיך בהכלת חיזבאללה בלבנון, או המגמה לכיבוש שטחים ממושך שם, לא היו מציאותיות.
המטרה המיידית בעזה תהיה השגת הסכם מלא להשבת חטופינו ולניהול אזרחי של הרצועה על ידי שיתוף פעולה מצרי־סעודי. לישראל תהיה זכות להגיב מיד על כל סיכון ביטחוני. תגובש תוכנית כלכלית מקיפה לשיקום המשק לאחר המלחמה ולעידוד הצמיחה.
מובן שסדר פנימי שכזה דורש מאמץ רב להשגתו, וניתן לבצעו בהדרגה. אבל לא ניתן להתרכז בסדר אזורי חדש תוך התעלמות מהמצב הבלתי סביר בעליל של חיינו כאן. ממילא המשך הסיוט הפנימי ימנע מאיתנו את ביסוס ההישגים החיצוניים.
התרעות פיקוד העורף