זה לא מקרה שבחרנו ביעדים הללו שהפכו שם נרדף לאימה ופחד. הבסיג' היא המיליציה שדיכאה באכזריות את המחאה הירוקה של 2009, מחאות הדלק של 2019, ומחאת החיג'אב של מהסה אמיני ב-2022.
כלא אווין הוא המקום שבו נכלאו, עונו והוצאו להורג אלפי בני אדם שחלמו על חירות. כאישה, אני חשה קשר מיוחד לסבלן של הנשים האיראניות שנאלצו לקום נגד משטר שמכחיש ומדכא את קיומן כבני אדם שווים וחופשיים.
כאשר אירחתי את יורש העצר האיראני רזא כורש עלי פהלווי בביקורו ההיסטורי בישראל באפריל 2023, הוא אמר לי משפט שחרוט בליבי: "העם האיראני מופרד מהמשטר האסלאמי ולעם האיראני מעולם לא הייתה איבה כלשהי לעם היהודי המבורך". עתה, כאשר הסמלים הללו נפגעו, המסר הזה מקבל משמעות חדשה.
ההיסטוריה האיראנית מלמדת אותנו זהירות. המחאה הירוקה, מחאות הדלק, ומחאת החיג'אב - כולן דוכאו באכזריות על ידי אותם מוסדות שישראל פגעה בהם בסיום המלחמה. אך יש הבדל מהותי הפעם - בניגוד למחאות הקודמות שהציבו את העם האיראני לבדו מול המשטר , הפגיעה הפיזית במוקדי הדיכוי שידרה מסר אחר לחלוטין: גם הבלתי פגיעים של המשטר חשופים ולעם האיראני המדוכא יש בעל ברית באזור - ישראל.
האופוזיציה החיצונית מעריכה שההצלחה נבעה מ"אלפי איראנים אמיצים ששיתפו פעולה והשיגו את המודיעין עבורם". זהו אינדיקטור משמעותי להתנגדות פנימית שהולכת וגוברת.
רזא פהלווי הצהיר השבוע: "הרפובליקה האסלאמית הגיעה לקיצה ונמצאת בתהליך של קריסה... חמינאי, כמו חולדה מבוהלת, נכנס למחבוא מתחת לאדמה ואיבד שליטה על המצב".
אך עלינו להיות מפוכחים. המשטר שרד במשך יותר מ-45 שנים, ומנגנוני הדיכוי שלו עדיין פעילים. השאלה המרכזית היא האם המכה הזו תוביל לשינוי אמיתי ומכונן שישרטט מחדש את מפת המזרח התיכון. ההיסטוריה מלמדת שרק כאשר נשבר מחסום הפחד, נוצרת מנהיגות פנימית מאחדת, והדיכוי מאבד את יעילותו - רק אז מתאפשר שינוי אמיתי.
מבחינת ישראל, האירועים מציבים אותנו כמדינה הפועלת למען זכויות אדם באזור. זה לא רק מאבק צבאי - זהו מאבק ערכי בין אור לחושך, בין קדמה לנחשלות. כפי שאמרתי ברגע ההיסטורי של ביקור יורש העצר האירני בישראל: "יחד, התחלנו בבנייה מחודשת של הגשרים בין העמים במטרה להחזיר עטרה ליושנה".
לאורך השנים, קידמתי משנה מדינית ייחודית המבוססת על האמונה שהקשר בין העמים - ולא מול השלטונות - הוא המפתח לשינוי אמיתי באזור. תפיסה זו הובילה אותי ליצור קשרים עמוקים עם גולים איראנים מכל הקשת הפוליטית: מפעילי זכויות אדם ועד אנשי עסקים, מאינטלקטואלים ועד נציגי מיעוטים אתניים. כשפגשתי בשנה החולפת את המלכה הגולה פרה דיבה ובנה רזא פהלווי, חלקנו את תקוותנו המשותפת לעתיד טוב יותר לעם האיראני.
החזון של "הסכמי כורש" עתידיים, שקידמתי בציבוריות הישראלית, מבוסס על הבנה עמוקה של הפוטנציאל הרב הטמון ביחסי ישראל-איראן. כמו שהסכמי אברהם שינו את פני המזרח התיכון, כך "הסכמי כורש" יוכלו ליצור שיתוף פעולה חסר תקדים בתחומי המדע, הטכנולוגיה, החקלאות, הרפואה והמים. איראן העתיקה הייתה ערש התרבות והחכמה, והעם הפרסי הוא שותף טבעי לעם ישראל במאבק נגד הקיצוניות.
הרגע הזה דורש מאיתנו להמשיך ולחזק את הקשרים עם האופוזיציה האיראנית, לתמוך בגולים ולהציב את ישראל כדגל של חירות, שוויון בין מגדרים וזכויות אדם. התקיפות האחרונות אינן רק פעולה צבאית - הן צעד ראשון לקראת שחרור העם האיראני מכבלי הדיכוי.
העם האיראני ראוי לחירות. התפקיד שלנו הוא להבטיח שכאשר הרגע יגיע, נהיה מוכנים להושיט יד לבניית עתיד טוב יותר למזרח התיכון כולו, מתוך הכרה ש"הסכמי כורש" העתידיים יכולים להיות מפתח השלום והשגשוג לכל האזור.
התרעות פיקוד העורף