נתניהו אוהב לנסוע לוושינגטון, אחד היעדים שנותרו לו מבלי חשש להפעלת צו הסגרה, עוד סיבה לדחיית משפטו האינסופי והזדמנות לסופי שבוע רגועים. החיבה הזו לבירה האמריקאית מביאה אותו לנצל כל הזדמנות לעלייה על כנף ציון בדרך לאמריקה, גם אם לא תמיד יש מהות לצד הזדמנויות הצילום והנופש.
בפעם האחרונה שנתניהו מיהר לקפוץ לביקור אצל החבר טראמפ בבית הלבן, מייד בסיום ביקורו אצל החבר אורבן בבודפשט, הוא גילה שהוזמן לחדר הסגלגל, רק כדי לשמש ניצב בטקס ההכרזה על חידוש המו"מ עם איראן על הסכם גרעין. בשבוע הבא, צפוי נתניהו לשוב לבית הלבן, בפעם השלישית בחצי שנת הכהונה של טראמפ – בתקווה שהפעם, בניגוד לעבר, תהיה זו פגישה שתביא עימה בשורה, ולא רק למשפחת נתניהו חובבת הטיסות.
כשהמלחמה חסרת התכלית בעזה נמשכת ואפילו הרמטכ"ל זמיר אומר לשרים כי "יש התעללות קשה יותר בחטופים, מצבם קשה מאוד", רק מהלך לעסקה שתביא לשחרורם, יכול להצדיק את הטיסה לוושינגטון. נתניהו ידוע כמי שתפיסת המציאות שלו, לוקה בהערכת יתר של עצמו ושל האינטרסים הפוליטיים שלו והערכת חסר של כל שאר בני התמותה, בהם גם החטופים ובני משפחותיהם. שאלת השאלות היא האם הנסיעה הקרובה היא פרק נוסף בעלילות נתניהו המנותק מהאינטרס הישראלי, או אולי באמת סוף סוף נסיעה שתכליתה קידום מיידי של מהלך לסיום המלחמה והחזרת החטופים.
בוושינגטון, נתניהו יפגוש את חברו טראמפ, שבהתלהבות של ילד שמקבל משחק חדש, החליט לבחוש במערכת המשפט הישראלית, מגובה בנתניהו ועדת מעריציו. נשיא שמתעקש לחגוג את "חיסול תוכנית הגרעין" האיראנית, למרות שכל מי שאינו נמנה על עדת חנפניו, אומר לו שהאיראנים עדיין מחזיקים בדי אורניום מועשר הנחוץ לפצצה בתהליך של חודשים ספורים. ההתעקשות הזו של טראמפ על נראטיב שלא מגובה בעובדות, מעוררת חששות, כי היא מדגימה עד כמה המציאות שהוא מבקש להציג, לא מתבססת על עובדות, מספיק שתהיינה כותרות בפוקס ניוז.
כך גם בנושא החטופים, נתניהו וטראמפ גם יחד זרקו לחלל האוויר לא מעט תאריכים ולוחות זמנים, וגרמו לסבל נורא למשפחות החטופים הנאחזות בכל שבב של תקווה, גם אם הוא מבית היוצר של שני השרלטנים. עד כה הצליח יועצו של נתניהו, השר דרמר לשכנע את האמריקאים בפנטזיה שחמאס ייכנע בעקבות מבצע "מרכבות גדעון", אבל אולי סוף סוף גם הם יבינו שאין דרך צבאית להכניע ארגון טרור כפי שלמדו נשיאים אמריקאים קודמים בוייטנאם, בעיראק ובאפגניסטאן.
הנורמליזציה היא גם האינטרס של טראמפ חובב העיסקאות, שרואה מול עיניו מזרח תיכון של כסף ותהילה ורק מחכה למעט רגיעה שתאפשר לשלל מקורביו להפוך את המדיניות לרווחים ופרס נובל. אולי הפעם, האינטרס העסקי והנרקיסיסטי של טראמפ, יפגוש סוף סוף את האינטרס הפוליטי של נתניהו שבתורו יפגוש באופן יוצא דופן את האינטרס הקיומי של אזרחי מדינת ישראל ובראשם החטופים ובני משפחותיהם וגם את האינטרס של תושבי רצועת עזה, אלו מהם שעדיין נאחזים בחיים, במציאות של מוות, הרס ורעב. הדברים הכי טובים קורים, כשהציפיות נמוכות.