עוד רבות ייכתב ויאמר אודות התקיפה המוצלחת של ישראל באיראן. גם בעוד יובל שנים ההיסטוריונים של העתיד יספרו על התכנון המבריק, ההפתעה, התעוזה, הדיוק והביצוע המושלם כנגד מי שאיימה בגלוי להשמיד את ישראל ונקטה באמצעים לשם כך. הפגיעה המשמעותית בפרויקט הגרעין האיראני, כדברי הרמטכ"ל, חיסלה לא רק את האיום הקיומי על ישראל, אלא הציבה אותה בעמדה מוסרית כמי שעומדת מול הרוע המוחלט ונאבקת למעשה את מאבקו של העולם המערבי לחירות ולשלום.
מעל כל התשבחות לאנשי המוסד, אנשי המודיעין ולחיל האוויר על הישגים פנומנליים ויוצאי דופן בצד המקצועי, מגיע שבח לקברניט שעמד בראש המערכה, לראש הממשלה, בנימין נתניהו. עוז ההחלטה, הפיקוח על ההכנות, ההטעיה הדיפלומטית, התיאום ההדוק עם ארה"ב, יצירת הלגיטימציה מבית ומחוץ - כל אלה העניקו לישראל, באחת משעותיה הגורליות, את היכולת לשים לאל את המזימה הזדונית להשמידה.
בנימין נתניהו המושמץ בלי הרף על ידי יריביו, שהכל לגלגו עליו ועל פחדיו, התנשא לגודל האחריות והשעה והוכיח שהוא קורץ מחומר של מנהיגות עליונה. דווקא מתוך השבר הגדול של השבעה באוקטובר, הוא גילה את עצמו מחדש ומצא את מצפונו. אירועי אותו יום נורא יצקו בו נחישות עמוקה, והוא ניצל את הסיטואציה ההיסטורית - וכנראה גם יצר אותה - לשינוי פני המזרח התיכון ולהבטחת קיומו של העם היהודי.
במיומנות אסטרטגית, נתניהו הזיז את הכלים על לוח השחמט המזרח תיכוני, תוך שהוא מסלק את מי שעמדו בדרכו וחותר ללא לאות להשגת מטרותיו.
היפוך במצב האסטרטגי
אחזור רגע לאחור לאחד מאותם רגעים מכוננים של המלחמה האחרונה, שכמו נשכחו בשטף האירועים ועוצמתם. הזמן הוא ספטמבר 2024. ממשלת ישראל עמדה אז בפני לחצים אדירים, מבית ומחוץ, להגיע להפסקת הלחימה בדרום ולבצע נסיגה מרצועת עזה. מהלך זה, לדברי תומכיו דאז, היה אמור להביא בכנפיו הן את הפסקת הלחימה בצפון והן את שחרור החטופים. ראש הממשלה נתניהו הדף את כל הלחצים הכבדים הללו והשאר הוא היסטוריה. באמצעות שרשרת של אירועים, בזה אחר זה, ישראל חוללה היפוך במצבה אסטרטגי ובמעמדה במזרח התיכון. מה שהחל בפיצוץ הביפרים עבר דרך חיסולו של נסראללה ופגיעה קשה בכוחה של איראן והסתיים בנפילת משטרו הרודני של אסד בסוריה, תוך חיסול גמור של חיל האוויר הסורי ומצבורי הנשק של צבא אסד.
בכך ריסקה ישראל את כוחו של הציר השיעי שבנתה איראן בעמל רב במשך כמה עשורים, תוך השקעה של מאות מיליארדי דולרים, במטרה להתיש ולחסל את ישראל. טבעת החנק הוסרה, מצפון ומדרום, וישראל שיקמה דרמטית את יכולת ההרתעה שלה. יש שתיארו את שרשרת המכות שספג הציר השיעי העוין כפעולה הצבאית והמדינית הישראלית החשובה ביותר מאז הניצחון מלחמת ששת הימים.
המבצעים הצבאיים של ישראל זכו לשבחים בכל העולם עד כדי כך שהטלגרף הבריטי קבע בשעתו כי "לישראל יש את הצבא המרשים ביותר בעולם". שבחים דומים ומילות עידוד הגיעו גם ממדינות ערב. לא באופן רשמי אמנם, אלא כביטוי של הלכי רוח עממיים ואותנטיים ברחבי העולם הסוני. ישראלים רבים, השקועים עד צוואר באווירת האולפנים המייאשת, אולי אינם יודעים, אבל ברחבי העולם הערבי יש התפעלות עצומה מיכולותיה ומתעוזתה של ישראל. נתניהו אף הפך לגיבור העולם הערבי האנטי-איראני. את ליבי שבתה במיוחד כתובת הגרפיטי בטהרן שקבעה כי "לאנטישמיות אין מקום בעתידה של איראן", כאשר למטה נוסף ההאשטג #ישראל תפציצי, ולצידו מגן דוד.
מעל הכל - ריסוק הציר השיעי פתח את השער לתקיפה באיראן. כעת, שערו בנפשכם מה היה קורה לו נתניהו היה נכנע ללחצים שהפעילו עליו ארה"ב, צרפת, האו"ם וגורמים מבית? לו היה חושש מהאמברגו הבריטי? מה היה אז המאזן האסטרטגי במזרח התיכון ומה היה עלול להיגרם לכוח ההתרעה של ישראל?
לבלום את הטרור
במהלך ארבעת העשורים שבהם נתניהו מככב בשמי הפוליטיקה הישראלית, מאז מונה לציר בוושינגטון על ידי משה ארנס ב-1982, מנסים רבים מעמיתיו ויריביו לפענח את אישיותו ואת קוד ההפעלה שלו. פה ושם אמנם נכתבו ביוגרפיות והערכות מאוזנות על אישיותו ופועלו, אבל לאורך כל השנים היה נתניהו נתון למסע השמצות וגידופים חסר תקדים, שגימד בכוונת מכוון את דמותו ההיסטורית ומעשיו. הוא הוצג באור שלילי ומרבית התקשורת ציירה אותו באופן לא מחמיא, תוך שהיא משלבת רכילות זולה, הגובלת בלשון הרע, והתעסקות בדברים טפלים. יש אף שתיארו אותו כפופוליסט אוטוריטרי שכל מעייניו נתונים להישרדותו הפוליטית. חבל. הייתה כאן גם החמצה וגם טעות אופטית, שפספסו את הפן האידיאולוגי והאינטלקטואלי בתפיסתו ובמעשיו.
הכשלון להפריד בין דעות לעובדות, שהפך מאפיין קבע של התקשורת הישראלית, אף החמיץ את הדיאלוג שמנהל נתניהו עם ההיסטוריה היהודית הייחודית.
עיון מדוקדק במשנתו המדינית של נתניהו חושף גיאולוגיה מרשימה העשויה שכבות שונות. אין ספק שהוא הושפע רבות מאביו ההיסטוריון שראה בפיכחון מר את גורלו הטראגי של העם היהודי, שלא השכיל לזהות בזמן סכנות חמורות ולהיערך לקראתם. בספרו אודות הפילוסוף והמדינאי היהודי-ספרדי, דון יצחק אברבנאל, עמד נתניהו האב על גדולתו כאיש רוח ומדינאי, אך בו בזמן הצביע על חולשותיו ועל עיוורונו של אברבנאל, שנתן אמון במלך פרדיננד זמן קצר לפני גירוש ספרד, באופן שמזכיר את העיוורון של יהודי גרמניה ביחס למשטר הנאצי.
נתניהו הבן אכן הפיק לקחים מהשואה - ולא רק לקחים יהודיים אלא גם אוניברסליים. בנאומו ההיסטורי בפני מושב מיוחד של שני בתי הקונגרס בארה"ב ב-2015, הוא פנה להיסטוריון אלי ויזל ואמר: ”חייך ופועלך מעוררי ההשראה מעניקים משמעות למילים 'לעולם לא עוד'. והלוואי ויכולתי להבטיח לך, אלי, שלקחי השואה נלמדו. אני יכול רק להפציר במנהיגי העולם לא לחזור על טעויות העבר. לא להקריב את העתיד למען ההווה. לא להתעלם מתוקפנות בתקווה להשגת שלום מתעתע. אולם אני יכול להבטיח לך זאת. הימים בהם העם היהודי היה פסיבי נוכח אויבים המבקשים לבצע בו רצח עם, הימים הללו חלפו".
נתניהו גם מיישם בפועל את עקרון "קיר הברזל" שטבע ז'בוטינסקי, תוך עדכונו. בנאומו ביום השנה האחרון לפטירתו של ז'בוטינסקי אמר נתניהו כי "עקרונות היסוד של תורת ז'בוטינסקי, שהתגבשו בין שתי מלחמות העולם, מוסיפות להנחות אותנו. אלא שמאז מתקפת הטרור המפלצתית בשבעה באוקטובר, אנו מעדכנים עקרונות אלו כנגזרת של אופי המערכה. לצד ההתעצמות הצבאית שלנו, אנו מעדכנים עיקרון נוסף של ז'בוטינסקי - תורת הלחץ. יחסים בין מדינות נשענים במידה רבה על אינטרסים. מול אינטרס של הצד האחד, צריך לדעת להתעקש על האינטרס הנגדי. מול לחצים מדיניים, צריך לדעת להפעיל לחץ נגדי".
נושא שליחות היסטורית
נכון, שום דבר לא יוכל למחות או לטשטש את המחדל החמור של השבעה באוקטובר ואת חטיפתם של אזרחים לעזה, ש-50 מהם עדיין נמצאים בשבי. גם אם אחריותו של ראש הממשלה היא מיניסטריאלית בלבד, הוא היה שם, זה קרה במשמרת שלו והוא נשא באחריות העליונה לביטחון המדינה ואזרחיה. נתניהו הבין זאת ומכאן נחישותו לנצל את שעת הכושר כדי לעצב את המזרח התיכון מחדש.
נתניהו כמובן אינו נקי מפגמים, כמוהו כיתר מנהיגנו הגדולים, מהרצל דרך ויצמן ועד בן-גוריון, אבל גם מתנגדיו מודים כי הוא ברוך כישרונות, נואם מחונן ופוליטיקאי חכם ומנוסה. מעל הכל - וזו לדעתי אחת ההחמצות של העיתונאים והפובליציסטים - היא ראייתו העצמית את עצמו כנושא שליחות היסטורית. אין זו מגלומניה ולא תאוות שלטון או שררה, אלא תחושה פנימית עמוקה.
"ההיסטוריה", אמר הנשיא ג'ון קנדי בנאום ההכתרה המיתולוגי שלו, "תהיה השופט האחרון בטיב מעשינו". מותר לשאול לאור זאת איך יירשם נתניהו בהיסטוריה - האם כדין משמיציו הרבים או כדין חסידיו, שגם הם רבים? מוקדם לומר, מה גם שההיסטוריה יכולה להיות אירונית. ראשי ממשלה ישראלים שירדו מעל בימת הפוליטיקה כשהם מבוזים, מוערכים היום מחדש באור אחר.
ואכן, בימים אלה נתניהו נאבק על המורשת שלו ומעצב אותה מחדש. אך אם כותב קורות העיתים יתבונן בנתונים הוא יראה כי במחצית השנה הנוכחית, 2025, חצתה אוכלוסיית ישראל את רף העשרה מיליון ולראשונה בהיסטוריה היא המרכז היהודי הגדול בעולם. כ-183 אלף תינוקות נולדו בשנת 2024. גם העלייה ארצה אינה פוסקת בזמן המלחמה ואלפי יהודים מכל העולם ממשיכים לבוא לכאן - בכלל זה מטוס מלא עד אפס מקום בעולים חדשים מצרפת, שנחת בישראל רק לאחרונה.
בעוד עשור, קובע הלמ"ס יחיו כאן 13 מיליון בני אדם. בניגוד להערכות, כלכלת ישראל לא קרסה, המשקיעים לא נטשו אותה ורזרבות המט"ח שלה בשיאם. ישראל ניצבת במקום ה-17 בעולם בתוצר לנפש, לפני גרמניה, בריטניה, צרפת, איטליה, ספרד ויפן ועוד. מעל הכל, ישראל בהובלתו מעצבת מחדש את פני המזרח התיכון באופן שלא רק יימנע שוב את מחדל השבעה באוקטובר, אלא יבטיח את קיומו של העם היהודי בעתיד הנראה לעין ומעבר לכך. ההיסטוריה לא תוכל להתעלם מכך.
התרעות פיקוד העורף