המלחמה בעזה נמשכת יותר מדי זמן, ויש לסיימה לא בעוד מבנה רב-שלבי מורכב עם אותה סלקציה נוראית שקובעת מי מהחטופים ישוחרר. גם אם מדובר בהפסקת אש זמנית של 60 יום – כפי שדווח – יש להפוך אותה לקבועה. קיימת דרך אסטרטגית והומאנית לעשות זאת.
מלכתחילה, ישראל יכלה להשיב את החטופים במחיר הותרת חמאס בשלטון. אכזרי ככל שזה היה, סביר להניח שרוב בציבור הסכימו לסכן את שלומם של חטופים, במידה מסויימת ולזמן מה, כדי למנוע את התוצאה הזו. אבל עמדה זו לא יכולה להחזיק מעמד שנה ויותר. כעת עברו כמעט 21 חודשים, והציבור הישראלי כבר מזמן התהפך.
התוצאות? יותר מ־50,000 פלסטינים נהרגו – רובם לא לוחמים – וכמעט 1,000 חיילי צה"ל נפלו מאז ה-7 באוקטובר. רצועת עזה חרבה באזורים נרחבים – מרבית המבנים נהרסו או ניזוקו. מי שרצה "להעניש" את העזתים קיבל את שלו – גם אם רבים בישראל נחרדים ממה שנעשה בשמם וחוששים מהשלכות עתידיות.
למרות שמרבית מנהיגי חמאס חוסלו והכוח הלוחם הוקטן בהרבה (כמו כן יכולתם לשגר טילים), הארגון עדיין מסוגל לפעול כמאפיה חמושה השולטת בשטח שגרמה להחרבתו. לכן עדיין קיימת בישראל תמיכה מסוימת בטענה שהעבודה לא הושלמה. אבל זוהי לא הסיבה היחידה להמשך הלחימה.
הקצה הימני של הקואליציה – שיכול להפיל אותה – חותר לכיבוש קבוע, ואם אפשר גם לריקון עזה מאוכלוסייה פלסטינית ולחידוש ההתנחלויות היהודיות. הרעיון הזה לא פופולרי, ולכן מעומעם.
להלן מפת הדרכים להמשך:
ראשית, נדרשת הסכמה על הפסקת אש והשבת בני הערובה בהקדם האפשרי. אם זה ייעשה במסגרת הפסקת אש של 60 יום – אז הפעם יש לנהל מו"מ אמיתי, בתום לב, כדי לסיים את המלחמה, בניגוד למה שקרה בפברואר.
שנית, חייבים לקבל את העיקרון שהרשות הפלסטינית היא המותג היחיד שיכול להחליף את חמאס. ההשוואה האבסורדית שמובעת על ידי דוברי הממשלה בין חמאס לרשות (שמשתפת פעולה עם ישראל ביטחונית) פוגעת בישראל עצמה.
המטרה צריכה להיות החזרת הרשות הפלסטינית לעזה – בצורה מחוזקת ומשופרת. הייאוש שנוצר מהמלחמה מעניק מנוף משמעותי לדרוש רפורמות, והמבנה החדש יזכה לתמיכה מהליגה הערבית במדינות ערביות שיתרמו גם נוכחות בשטח (וגם ממדינות מערביות).
חמאס כבר אותת שהוא מוכן לכך – אך הוא מתנגד לפירוק מנשקו. הארגון מעדיף להישאר כמליציה חמושה שמאיימת על הממשלה האזרחית, כפי שעשה חיזבאללה במשך עשורים בלבנון.
יש להציג לפלסטינים ולחמאס שתי אופציות:
בראשונה – כל הגורמים הבינלאומיים מדגישים כי לא יקום תחליף לחמאס כל עוד הוא חמוש. עזה תישאר סגורה, שיקומה יוקפא, ורק סיוע הומניטרי בסיסי יוזרם פנימה, תוך הקמת חיץ בלתי עביר מול ישראל.
מאחר שמדובר במקום בלתי ראוי למחיה, לפלסטינים תינתן האפשרות לעזוב זמנית למצרים, סעודיה ומדינות נוספות – והן יפוצו בנדיבות. רבים אכן יעזבו – תרחיש שמבעית את חמאס. המסר יהיה אכזרי אך ברור: כל עוד חמאס שולט – תמשיכו לחיות בהריסות, ותהליך ריקון זמני הוא בלתי נמנע. ימצאו ליוצאים מקומות יעד.
האופציה השנייה מבטיחה הרבה יותר: חמאס מתפרק מנשקו, מנהיגיו הנותרים זוכים לחנינה או גירוש, והרשות האזרחית והביטחונית החדשה מגיעה. זה יפתח את שערי המימון מהמפרץ – אולי 100 מיליארד דולר, המוחזקים למעשה בנאמנות.
לא עוד הבטחות מעורפלות לסיוע – אלא תוכנית שיקום מפוקחת ברמה בינלאומית, שקופה וקפדנית, מעין תוכנית מרשל לעזה – שתהפוך אותה למודל של הצלחה לאחר תבוסת הג'יהאדיזם.
מול בחירה בינארית שכזו, כשאפשרות ב' מגובה בליגה הערבית, האיחוד האירופי ונאט"ו (וטראמפ יכול לארגן זאת) – דעת הקהל הפלסטינית תטה במהרה בכיוון הזה. בסוף היא תנצח. עד אז – מתקיים תרחיש א'.
ישראל תצטרך לקבל פיצוי על הסיכונים שהיא לוקחת – באמצעות הרחבת הסכמי אברהם. סעודיה, במיוחד, תצטרך טיפול, שכן היא מתנה נורמליזציה ביצירת מדינה פלסטינית – דבר שכרגע לא מציאותי.
אך לעולם – ובעיקר לארה"ב – יש קלפים חזקים: הראשון – הסכם הגנה אמריקאי רשמי שיבטיח את ביטחונה של סעודיה, ויספק לה את מטריית ההרתעה שהיא מבקשת שנים.
השני – אישור לתוכנית גרעין אזרחית תחת פיקוח בינלאומי, שיאפשר לריאד לפתח אנרגיה אטומית ללא העשרה ברמה צבאית.
השלישי – חבילת טכנולוגיה רחבה: הגנה אווירית מתקדמת, שיתוף פעולה בסייבר, ומחקר ופיתוח משותפים בתחום הבינה המלאכותית והאנרגיה הירוקה – שיכולים להפוך את סעודיה למוקד החדשנות של העולם הערבי. כל זה יתרחש בשיתוף עם ישראל – כמעצמה הצבאית והטכנולוגית המובילה באזור, במיוחד לאחר הנצחון המהדהד על איראן.
האם נתניהו יתנגד? לא בטוח. המשך המלחמה אינו פופולרי, והיתרונות לישראל עצומים. ממילא הוא ניצב בפני בחירות בשנה הבאה – ואם לא יפנה לדרך חדשה, סיכוייו אינם מזהירים. אם ילך בדרך שאני מציע, אז גם אם הקיצונים יפרשו, האופוזיציה תעניק לו גיבוי פרלמנטרי זמני. זה אף עשוי להפוך אותו לבחיר שוב. הוא באמת ירד לטמיון עם סמוטריץ'? בגיל 75 או 76? תחמן הוא כן – אבל טיפש פוליטי הוא לא.
התרעות פיקוד העורף