בואו נעשה ניסוי דמיוני – שמים עשרה חוקרי אמ"ן כל אחד בחדר נפרד ואוסרים עליהם לדבר איש עם רעהו. מניחים לפניהם את כל החומר שהיה ידוע באותם ימים: האמנה של חמאס למימוש המדינה האיסלמית מהים עד הנהר תוך מספר שנים; אימונים בלתי פוסקים לכיבוש ישובים ישראלים; חינוך לשנאה מגיל אפס; ירי על יישובינו לעיתם תכופות על אף המחיר שהם משלמים על כך; התעצמות בלתי פוסקת באמצעי לחימה, בניית מנהרות, מסמך חומת יריחו המתאר במדויק את תוכנית הפלישה ועוד. האם יתכן שמסקנת מישהו מהם היה שחמאס מורתע?
הרי כך מגיעים חוקרים במדעי הטבע להישגים הגדולים ביותר, מתרכזים באמת הפנימית שלהם ללא כל זיהום חיצוני. כך פותר כל ילד תרגיל בחשבון – לבדו. רק אחר כך ניתן לבדוק אם זה נכון. אכן הלחץ הקבוצתי שחמאס וחיזבאללה מורתעים התפשט בהדרגה ואפף את כל מערכת הביטחון. היתרון שלי שבעטיו יכולתי להתריע טרם הטבח על חוסר בשלותה ומוכנותה של חטיבת המחקר באגף המודיעין למלא את ייעודה היה ראשית היותי בוגר בלפחות עשרים שנים מהבכירים ביותר בחטיבה ולא תלוי בה לצרכי קידום ופרנסה ולא פחות חשוב היותי פסיכולוג קליני האמון על הקשבה עצמית. חשתי את הריצוי והזיוף בכל ישותי. כשפרשתי היו בכירים שאמרו לי "אם אתה הולך הלך עלינו!" אז לא ידעתי כמה הם צודקים.
לסיכום: המודיעין חייב להיבנות סביב חשיבה אינדיבידואלית, אישית ופרטית. אסור לפגוע בקודש הקודשים של החשיבה, זאת שהיא גם יצירתית בנשמתה. רק לאחר מכן דיונים וגם בהם דרוש שיפור עליו פרטתי בספרי.
התרעות פיקוד העורף