השאלה שבכותרת נשאלת שוב ושוב על ידי מנהיגים, אנשי ביטחון ותקשורת ללא מענה. זאת משום שהתשובה נמצאת בשדה הפסיכולוגי בו אותם בכירים לא מכירים ואף מזלזלים. בראיון של אלוף במיל' תמיר היימן, ראש אמ"ן הקודם לאלוף במיל' אהרון חליוה, הוא נשאל על כך בידי יונית לוי בערוץ 12 והשיב ששאלה זו מטרידה אותו מאוד משום שכל המידע היה בהישג יד. אז מה בעצם קרה?
במילה אחת – לחץ קבוצתי. הייתי שם וראיתי זאת במו עיני: מפקדים בכירים יושבים בישיבות, מהנהנים בראשם להסכמה ואיש לא אומר את דעתו. כולם רוצים פרנסה וקידום. כשמישהו כבר אומר משהו הוא מנסח את דבריו סביב העמדה המרכזית המקובלת – באותם ימים חמאס מורתע – ואולי מוסיף אלמנט קטן וחסר משמעות כדי לחוש שתרם משהו. היו שנגשו אלי לאחר הישיבה והודו שהם יוצאים מתוסכלים משום שלא הביעו את עמדתם.
בואו נעשה ניסוי דמיוני – שמים עשרה חוקרי אמ"ן כל אחד בחדר נפרד ואוסרים עליהם לדבר איש עם רעהו. מניחים לפניהם את כל החומר שהיה ידוע באותם ימים: האמנה של חמאס למימוש המדינה האיסלמית מהים עד הנהר תוך מספר שנים; אימונים בלתי פוסקים לכיבוש ישובים ישראלים; חינוך לשנאה מגיל אפס; ירי על יישובינו לעיתם תכופות על אף המחיר שהם משלמים על כך; התעצמות בלתי פוסקת באמצעי לחימה, בניית מנהרות, מסמך חומת יריחו המתאר במדויק את תוכנית הפלישה ועוד. האם יתכן שמסקנת מישהו מהם היה שחמאס מורתע?
זהו כוחו של הלחץ הקבוצתי. אז איך הוא החל? ממשאלת לב של כולנו. הדרג המדיני רוצה להתגאות בך שהרתיע את חמאס כדי לקושש קולות. מערכת הביטחון רוצה לרצות את הדרג המדיני ולהתגאות בעוצמתה, הרי היא זו שמבצעת את העבודה. התקשורת שזקוקה לרייטינג ולא תקלקל את החגיגה. מעבר לכך, האחרונה סוגדת לאנשי מערכת הביטחון בלי שום בקרה. גם היום לאחר הטבח היא מזמינה חלק מהאחראים כפרשנים כאילו לא קרה דבר. היא כמובן לא תעמת אותם עם טעותם לא כדי לפגוע אלא כדי להבין וללמוד. אז האם ניתן היה לצפות ממנה לעשות זאת קודם לכן?
נכון, יש עוד גורמים לכישלון אותם פרטתי בספרי "סופה של מדינת ישראל?!" ובמכתב ההתרעה ששלחתי לבכירים טרם הטבח שבו אני צופה את הכישלון. אז למה הצלחנו כל כך באירן ואף בלבנון? הסיבה היא פשוטה. באירן ובלבנון המודיעין היא כירורגי, מתמטי, צריך לדעת באיזה חדר נמצא איזה בכיר. מצליבים אינפורמציות ממקורות שונים: תצלומי אוויר, האזנות, ריגול ועוד. זו לא הערכה על כוונות האויב – זה מידע מדויק. וכאן היתרון הטכנולוגי הישראלי בלט. אבל בל נשכח - ההערכה לגבי חיזבאללה הייתה שגם שהוא מורתע. קרה לנו נס והוא לא תקף יחד עם חמאס. לא שכל היה לנו פשוט מזל, עליו צריך לברך הגומל.
על כן, חטיבת המחקר באגף המודיעין חייבת להיבנות באופן שלא יפגע בשום צורה בחשיבה העצמאית של החוקרים. מזכיר קצת אקדמיה. לא דיונים קבוצתיים אינסופיים אלא קודם כל וראשית כל התרשמות אישית נקייה. רק לאחר מכן אפשר לערוך דיונים.
הרי כך מגיעים חוקרים במדעי הטבע להישגים הגדולים ביותר, מתרכזים באמת הפנימית שלהם ללא כל זיהום חיצוני. כך פותר כל ילד תרגיל בחשבון – לבדו. רק אחר כך ניתן לבדוק אם זה נכון. אכן הלחץ הקבוצתי שחמאס וחיזבאללה מורתעים התפשט בהדרגה ואפף את כל מערכת הביטחון. היתרון שלי שבעטיו יכולתי להתריע טרם הטבח על חוסר בשלותה ומוכנותה של חטיבת המחקר באגף המודיעין למלא את ייעודה היה ראשית היותי בוגר בלפחות עשרים שנים מהבכירים ביותר בחטיבה ולא תלוי בה לצרכי קידום ופרנסה ולא פחות חשוב היותי פסיכולוג קליני האמון על הקשבה עצמית. חשתי את הריצוי והזיוף בכל ישותי. כשפרשתי היו בכירים שאמרו לי "אם אתה הולך הלך עלינו!" אז לא ידעתי כמה הם צודקים.
לסיכום: המודיעין חייב להיבנות סביב חשיבה אינדיבידואלית, אישית ופרטית. אסור לפגוע בקודש הקודשים של החשיבה, זאת שהיא גם יצירתית בנשמתה. רק לאחר מכן דיונים וגם בהם דרוש שיפור עליו פרטתי בספרי.