עובדתית, חמאס רחוק מאוד מהכרעה צבאית. כוחותיו שנמנעו כמעט בכל דרך מעימות עם כוחותינו לכל אורך המלחמה  מאופסנים במנהרות ומתחבאים בלבוש אזרחי בקרב הציבור העזתי במוואסי ובמקומות נוספים, ורק מחכים להפסקת האש על מנת לצוץ ולהשתלט מחדש על הרצועה (בדיוק כפי שהיה בעסקאות הקודמות). 

השבוע היה לנו ירי רקטות מהרצועה, פיגועים קשים נגד כוחותינו, איומים קשים על מיליציית אבו שבאב "מהרגע שתהיה הפסקת אש" והיום לראשונה הטלת רימונים ופגיעה בשני מאבטחים אמריקנים במרכז חלוקה 3 שנמצא בין חאן יונס לרפיח (העובדים פונו לבית החולים סורוקה ולא נשקפת להם סכנת חיים). 

היכן חמאס לחוץ במיוחד? בסוגיות האזרחיות שהן הכלי המרכזי למימוש ריבונותו -  חלוקת המזון ע"י מרכזי הסיוע. השבוע אף הוציא אזהרה רשמית מטעם "משרד הפנים" שלו לציבור בעזה שלא לשתף פעלה עם מרכזי הסיוע.

ואכן, "כן, אבל" של תשובתו להצעה להפסקת אש הן כמובן– הפסקת פעילות מרכזי הסיוע וחזרה לשיטת חלוקת המזון הישנה כשהאו"ם (קרי אונר"א) משמש כמסיכה ונסיגה של צה"ל לקווים אליהם נסוג בעבר לפני חידוש הלחימה (קרי נסיגה כמעט מוחלטת כשצה"ל שולט כיום בכ-65% משטחי הרצועה). 

להזכירנו: 

א.   מה רוצים? גם שחרור החטופים וגם פירוק חמאס.

ב.     האם זה אפשרי? בהחלט כן. גם וגם. החיים זה לא שחור או לבן.

ג.      המסר העיקרי להטמעה אצל חמאס -  אין לו תוחלת ברצועה והוא לא יישאר גורם כוח בה ביום שאחרי. 

מה נדרש במידה שהעסקה אכן תצא לפועל עם הסכמה לדרישות חמאס?

ד.     מול ארה"ב - להבהיר שמריחת הזמן של חמאס מייצרת בעיות אחרות באזור (איראן, טורקיה, סין ועוד) שמאיימות על הסדר האזורי החדש שטרמאפ מבקש ליצור.

ה.    מול קטאר - עיקר הכוח של חמאס נמצא כיום בחמאס חו"ל שיושב בקטאר. על ארה"ב להפעיל לחץ כבד מאוד על קטאר (כולל איומים בשינוי ההיערכות הצבאית ויציאה אמריקנית מקטאר) על מנת שזו תאכוף על חמאס באגרסיביות את סיום המלחמה ויציאתו מהרצועה..

ו.      ליצור חלופה פרקטית שעימה יוכלו אנשי חמאס בעזה להתלבט (כיום אין כזו!) -  - ארה"ב וישראל נמנעו עד היום מלהציג סל קונקרטי של יציאה מהרצועה (הגלייה) לבכירי חמאס.  הגיע הזמן בשיתוף עם ארה"ב ליצור חלופה כזו – מדינה קולטת, סל קליטה ועוד, וכך ליצור דילמה אמיתית בקרב אנשי חמאס ברצועה. כרגע אין דילמה כזו כי אין חלופה ממשית. 

במקביל, יש להעמיד רגל חדשה שלא באמת שוחחנו עליה עד היום: 

באין יכולת לצאת מהמעגל המכושף, הגיע הזמן "לרבע את המעגל". יש לדרוש ממדינות ערב כבר עתה לממש את התחייבויותיהן לארה"ב  - אם ישראל אינה מתכוונת לכבוש את כל רצועת עזה ולהקים ממשל צבאי, ומנגד לא מוכנה שחמאס יישאר על כנו, הגיע הזמן ליצור חלופה ניהולית לרצועה (חלופה לחמאס) בשטחים שיישארו בידי ישראל לאחר הנסיגה. למעשה מדובר בחלוקתה של רצועת עזה לשתיים. כניסה של גורמים ממדינות ערב בהובלת ארה"ב ולו סמלית, תייצר בדיוק את השיח הנדרש בציבור העזתי, על חלופה ניהולית לחמאס שאינה ישראלית. הנושא יהפוך להיות שיחת היום, יביא לזרם של אוכלוסיה שתרצה לעבור לשטחים שמחוץ לשליטתו של חמאס ויממש באופן מאוד מוחשי את האסטרטגיה של ייתור חמאס (הפיכתו למיותר).

נכון שמדינות ערב, הסכימו להשתתף בועדה האזרחית, אולם התנו זאת בכך שחמאס מפורק מנשקו. כל שעלינו לעשות הוא להשתמש בשטחים הנרחבים שיישארו בשליטת צה"ל (הריקים יחסית מאנשי חמאס) גם בהפסקת האש, כדי ליצור, לפחות למראית עין, את החלופה הניהולית החדשה, שמבהירה לכל השחקנים באזור שיש לדפדף לפרק הבא, ולחמאס את חוסר התוחלת בהמשך התעקשותו, בדגש על ההחזקה בחטופים. 

הביקור המדיני של ראה"מ בארה"ב, ראוי שיעסוק סדר האזורי החדש (על כך בטור הבא) אבל לראשונה מעבר להצהרות כלליות גם במנגנון הכניסה אליו: בעיתוי הנוכחי במיוחד - עזה יכולה להיות מנגנון הכניסה האולטימטיבי.  במידה שלא, יש להתעקש על נושא המשך חלוקת המזון ע"י קרן הסיוע ההומניטארית בכל דרך, ולהעצימו מאוד גם במהלך הפסקת האש.

הכותב הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים.