כפי שזה נראה היום, אדלשטיין נכנע לדרישות החרדים, בעיקר בעניין סנקציות שהיו אמורות לחול על המשתמטים.
מדובר בחוק של כאילו גיוס וכאילו סנקציות, חוק שלא ישנה במאומה את המציאות המרה של עשרות אלפי המילואימניקים הנושאים בעול הביטחוני, חלק ניכר מהם עם למעלה מ־400 ימי מילואים, חלקם עם עסקים שנהרסו, חלק אחר עם משפחות שנפגעו.
מי שנושאים על גבם את העול הכבד הזה, שצריכים להתחנן למתווה גיוס שוויוני, ימשיכו לסבול רק בגלל שיקולים פוליטיים של ממשלה שכל מהלכיה ודרכיה מנותבים לשרידותה. גם תקוות השווא שהציג אדלשטיין אינה אמורה להפתיע. זה אותו אדלשטיין שכיו”ר הכנסת במרץ 2020 הפר ברגל גסה את החוק כשמנע את כינוס מליאת הכנסת למרות פסיקת בג”ץ, ואחר כך טען “מצפוני לא אפשר לי לקיים את פסיקת בג”ץ”.
מעניין היכן נמצא מצפונו של אדלשטיין היום, אחרי שהוא הוליך שולל את ארגוני המילואים ואת כל האזרחים שהאמינו לו, כשאמר שלא ייכנע לשום לחץ ולשום איום ושהוא נחוש לשים סוף לעוול בנושא החלוקה בנטל.
מכאן שסיסמאות האחדות שהופצו ועדיין מופצות כאן לאורך שנתיים כמעט, מאז פרוץ המלחמה, כמו “יחד ננצח”, “אחים אנחנו”, “עם אחד, צבא אחד”, צריכות להיות מושלכות לפח.
התרעות פיקוד העורף