בלי מדע אין ביטחון: כך הזנחת החינוך עלולה לסכן את ישראל

מבצע "עם כלביא" התלכד בלוח השנה עם סיום שנת הלימודים בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה, שהתנהלה כולה בצל מלחמת "חרבות ברזל". אם יש מי שהתרגלו למצב הנוראי ששורר כאן מאז השבעה-באוקטובר, סבב המתקפות האחרון עם איראן שב והזכיר להם שאיננו חיים במציאות נורמלית. חוסר הנורמליות הזה מתבטא גם בדיסוננס המטריד בין הנושאים שמטרידים את שר החינוך לבין אלו שמטרידים את שר הבטחון.

כשבועיים לפני פרוץ "עם כלביא", הכריז שר החינוך קיש כי לימודי היהדות יקבלו נפח משמעותי יותר במערכת החינוך החל משנת הלימודים תשפ"ו. זאת, בין היתר, באמצעות הוספת שעות לימוד, קביעת מבחן חובה, ותגבור תכנים וסיורים בהקשרים של יהדות. כמה ימים לאחר מכן, היה עסוק השר קיש בעניין נוסף הקשור לזהות היהודית, והכריז כי יגובש נוהל להסדרת הנחת תפילין בבתי הספר.

בחלוף ימים ספורים בלבד, תקפו מיטב מטוסינו - ובהם מיטב טייסינו וטייסותינו – באיראן, על מנת לפגוע עם פצצות ביכולות הגרעיניות שלה. חילופי המהלומות עם איראן כללו בעיקר תקיפות מטוסים מכאן, שיגורי טילים מסוגים שונים וכטב"מים משם, שיגורי טילים-נגד-טילים מכאן, וגם – לפי הפרסומים - שימוש בכטב"מים, רחפנים וטילים מכאן-משם, באמצעות סוכני מוסד, ושימוש במתקפות סייבר מכאן לשם. כלומר, העליונות הבטחונית שהפגינה מדינת ישראל בסבב האחרון היא, קודם כל, עליונות טכנולוגית. ובליבת העליונות הטכנולוגית – עליונות מדעית.

אין זו פרשנות של מביט מן הצד, אלא אמירה שנובעת ישירות מתוכנית התקיפה של ישראל, שהרי חלק מיעדי החיסול במתקפת הפתע של בוקר ה-13 ביוני היו מדענים איראניים בכירים. כלומר, ישראל הרשמית מכירה בחשיבותו של המדע בהקשר הבטחוני, והעדיפה להתנקש במדענים מאשר באנשי דת. ייתכן גם שהפגיעה של הטיל האיראני במכון ויצמן ברחובות היתה מכוונת; לפני מספר חודשים דווח כי האיראנים הפעילו סוכן חשאי בישראל שמשימתו כללה צילומים במכון ויצמן והתחקות אחר מדען גרעין.

גם המערכה שנמשכת זמן רב מדי בעזה ובשאר החזיתות מדגימה את העליונות הטכנולוגית והמדעית של ישראל, שכן כל אמצעי הלחימה – באוויר, ביבשה, בים ובמרחב הקיברנטי – הם פרי פיתוחים טכנולוגיים ומדעיים. ומן האֵין אפשר לגזור על היֵש; לפני ימים אחדים, נהרגו בחאן יונס שבעה לוחמי הנדסה - סגן מתן שי ישינובסקי, סמ״ר רונאל בן-משה, סמ״ר ניב רדיע, סמל רונן שפירו, סמל שחר מנואב, סמל מעיין ברוך פרלשטיין וסמ"ר אלון דוידוב – בתוך נגמ"ש מיושן, וייתכן כי הפגיעה היתה קטלנית הרבה פחות אם הרכב היה ממוגן כמו שצריך.

ההבנה כי עליונות בטחונית מתחילה בעליונות מדעית צריכה לחדור גם לסדר היום החינוכי בבתי הספר, שהרי הא בהא תליא. צריך לומר את המובן מאליו: הטכנולוגיה שמשמשת היום בשדה הקרב פותחה על בסיס ידע מדעי וטכנולוגי שמקורו במי שהיו תלמידים לפני שנים. את בסיס הידע הזה ואת הרצון לעסוק בו הנחילו להם מוריהם דאז. המחסור האדיר במורים למקצועות המתמטיקה, המדע והטכנולוגיה – לו אנו עדים בשנים האחרונות – עלול לעמוד לנו לרועץ במערכות הבטחוניות של השנים הבאות. תיקון המצב דורש משאבים אדירים והירתמות של המערכת כולה, בין היתר לשיפור שכר, שינוי תדמית ההוראה, והשקעה בהכשרת מורים ובפיתוחם המקצועי.

בד בבד, עלינו לחזק – כבר משלבי החינוך היסודי, ולאורך כל שדרת החינוך וההשכלה – את החינוך ההומניסטי, שאף הוא חייב להימצא בליבת הפיתוחים הטכנולוגיים והשימוש בהם. חשיבה מוסרית וביקורתית, איזון בין ערכים, העמקה ביסודות הדמוקרטיה, ופיתוח מיומנויות "רכות" כמו יצירתיות, חשיבה שיתופית ותקשורת – כל אלו חייבים ללוות את החינוך המדעי. "האדם שבטנק ינצח," הכתיב בזמנו האלוף במיל' ישראל טל ז"ל את סיסמת חיל השריון הישראלי, והדגים בכך את הקשר הבלתי-ניתן-לניתוק בין הטכנולוגיה להומניסטיקה.

בשנים האחרונות, אנו עדים לירידה משמעותית של תלמידי ישראל בהישגים במקצועות המתמטיקה והמדעים. אחרי חודשים רבים מדי של לחימה בשלל חזיתות, בהן ישראל מפגינה עליונות טכנולוגית, הגיע הזמן שנחבר בין הנקודות ונבין כי ללא טיפול שורש במערכת החינוך הישראלית – ייתכן כי בעוד שנים אחדות שיני הבטחון שלנו תירקבנה. וגם כדי להבין את המטאפורה הזו צריך הבנה מדעית.