הביקור הנוכחי בארה"ב הוא היסטורי. אסור שיתמקד רובו ככולו בשני המוקשים האחרונים שנותרו בפני כניסתו של היום שאחרי (איראן וחמאס), אלא חיוני שיסתכל ממעוף הציפור וישרטט ביחד עם ארה"ב את הסדר האזורי החדש במזרח התיכון, את ההזדמנויות הגלומות בו לשתי המדינות, וכן גם את האיומים הנשקפים לו.
להלן רשימת נקודות קצרה וחשובה לשיחה עם נשיא ארה"ב:
1. אין יותר מסרים כפולים במדינות ערב - כדי ליצור סדר אזורי חדש יש לשנות את השיח הכולל שם, גם לאחר חתימה על הסכמים. תם עידן "מס השפתיים" לפלסטינים, לאחים המוסלמים ולטרור ומתחת לפני השטח שיתופי פעולה חשאיים עם ישראל. נורמליזציה, אם רוצים שתחזיק לשנים רבות, צריכה להיראות גם בקרב ההמונים ולא רק בקרב חוגי ההנהגות הערביות.
2. בסיס 1 לסדר האזורי החדש: נגד "האחים המוסלמים" - מתחילה להיווצר מגמה עולמית נגד "האחים המוסלמים": מדינות אירופה, מצרים, ירדן, ערב הסעודית ועוד. חשוב שארה"ב תוביל את "המלחמה" הזו יחד עם ישראל ויתר המדינות זאת כמכנה משותף עם ישראל מול האוייב "החדש" וכבסיס להוצאת האחים אל מחוץ לחוק הבינ"ל, בדומה למה שנעשה עם הנאציזם בתום מלחמת העולם השנייה (כולל משפטי ראווה לנוחבות של חמאס – בסגנון משפטי נירנברג).
3. בסיס 2 לסדר האזורי החדש: הארכיטקטורה הכלכלית החדשה - ציר ה-IMEC מאינדונזיה, הודו ודרך המפרציות ביבשה בואכה ישראל כשער היציאה הימי לאירופה, אסור להשאיר ואקום - יש לחנוך כבר עכשיו את הציר הכלכלי החדש באמצעות פסגה משותפת לישראל (השער הימי), הודו (נקודות המוצא) וערב הסעודית (המקטע המקשר) בהודו או בישראל (או לפחות מפגש ראשי המדינות שמצהיר על כך). ברגע שייחנך המתווה, זה יהיה בסיס לסדר האזורי החדש ולנורמליזציה עם ישראל ומענה לכל הצירים החלופיים שמנסים ליצור (טורקיה – הרחבה בהמשך).
4. בסיס 3 לסדר האזורי החדש: השיקום והסיוע הכלכלי - השיקום הוא נושא קריטי (מאוד- עניין של "חיים ומוות") לסוריה ולבנון והסיוע הכלכלי קריטי למצרים ולירדן. היות שכך, זהו מניע מרכזי להשתלבות כלל השחקנים בסדר שיובל ע"י ארה"ב, ולכן חשוב מאוד לתכנן אותו כתוכנית אזורית כוללת ולא לכל מדינה בנפרד. נכון יהיה לשקול מודל דומה לזה של "תוכנית מרשל" בתום מלחמת העולם השנייה, כמובן בהובלתה של ארה"ב, ונכון שהממשל תחת טראמפ יתחיל לתכנן זאת כך. זהו מנוף קריטי ליצירת סדר אזורי ארוך טווח לאורך זמן ומוטיבציה לטיפול בגופי הטרור ובנציגי ציר ההתנגדות שעדיין קיימים בחלק מהמדינות הללו.
5. איום מרכזי לסדר האזורי החדש: טורקיה. שתי מדינות שכל אחת מהן מותירה רושם רב יחסית כלפי חוץ, אבל:
המשטרים הנוכחיים בהן קרובים מאוד תיאולוגית ל"אחים המוסלמים".
איום מוחשי מאוד לארכיטקטורה הכלכלית החדשה באזור: בתאריכים 27 - 29 ביוני אירח ארדואן באיסטנבול את הפורום הבינ"ל למסדרונות תחבורה בחסות הבנק העולמי. בפורום הציגה טורקיה את החזון שלה למסדרון סחר חדש – "המסדרון האמצעי", שע"פ החזון אמור להיות מהיר פי שניים מהנציבים הימיים שישנעו סחוריה ממזרח אסיה (סין) לאירופה התוך פחות מ-15 יום כשטורקיה היא שער היציאה לסחורות לאירופה. ברקע: סין השיקה השבוע קו רכבות משא חדש בין בייגיינג לבאקו ומשם לאירופה. כלומר - הואקום מתמלא והאיום על הציר הכלכלי של טראמפ כבר מתממש. ארדואן עצמו יותר ממעוניין ליטול תחת חסותו את סוריה, בדיוק למטרה זו.
6. כולם מרכינים ראש ומחכים לתום כהונתו של טרמאפ (דגש לאיראן): כך המשטר באיראן, כך מנסה גם חמאס למרוח את הזמן וכך גם חזבאללה בלבנון ועוד. אחד האתרים באיראן הציע השבוע 20 מיליון דולר לכל מי שיצליח להתנקש בנשיא טראמפ.זה לא אירוע נקודתי במיוחד לא לאחר מערכת הבחירות הסוערת בארה"ב והמסקנה ממנה היא אחת – המשטר הדתי תיאולוגי קיצוני באיראן לא יכול להישאר על כנו, וכל עוד הוא שם המלאכה לא הושלמה, ואין להתרשם מהרכנת הראש הזמנית. הוכחה נוספת – השבוע התחמשה איראן באספקת בזק של 43 מטוסי קרב חדשים מסין, המהווים עבורה קפיצה טכנולוגית משמעותית.
7. סוריה: יש הזדמנות, אבל יש פער עצום בין מה שמתחולל בה פנימית למה שמשודר כלפי חוץ. פנימית אל ג'ולאני שולט בכ-60 אחוז משטח סוריה ואנשיו טובחים מדי יום במיעוטים (בעלווים ובנוצרים) תחת מסיכה של נימוקים ביטחוניים. במקביל סוריה הפכה למדינה דתית קיצונית המנוהלת ע"י מועצת שריעה, משמרות צניעות, הדרת נשים ועוד. הפער הזה הוא בלתי נסבל ומטיל סימן שאלה על יכולתה של נורמליזציה להחזיק לאורך זמן. רק מעורבות חזקה של ארה"ב ( ובשום אופן לא להוציא את כוחותיה מסוריה) בשיקום (תוכנית מרשל?) ובנורמליזציה,ף עשויה לכפות על אל ג'ולאני שינוי גם בזירה הפנימית בסוריה. מזכיר את הנאמר בסעיף הראשון - אין יותר מסרים כפולים ביחס לישראל.
8. עזה וחמאס: חמאס משדר כלפי חוץ בראיונות ב-BBC ובמקומות אחרים כאילו הוכרע צבאית. זה לא נכון, ויש לו כוח מספק שנשמר במנהרות ובקרב האוכלוסיה ליום שאחרי. כדי לוודא שחמאס משחרר את החטופים (את כולם) וגם מסכים להתפרק מנשקו, שלטונו וריבונותו, ישראל זקוקה לסיוע של ארה"ב בצעדים המדיניים והאזרחיים מתוך הבנה שהצבאי מיצה את עצמו (אלא אם כן מחילים ממשל צבאי ישראלי):
הגליית בכירי חמאס עזה: עד כה אין חלופה בדמות סל יציאה מהרצועה שיאפשר ליצור התלבטות רציניות בקרב אנשיו. יש ליצור כזו לאלתר עם מדינה קולטת, חסינות, סל קליטה ראשוני וכו'. רק כשיהיו פרטים, יכולים יהיו אנשיו להתלבט באמת – וגם לשחרר את "תעודת הביטוח" לחייהם בדמות החטופים, היות שקיבלו תעודת ביטוח חדשה. התמונה המבוקשת (שהיא גם סמל היסטורי לדורות קדימה) בדומה לזו של ערפאת ואנשיו ב-1982 עוזבים את בירות על אניה.
עד כאן, ממש על קצה המזלג, סוגיות מהותיות שנכון שיידונו בין ראש הממשלה לנשיא ארה"ב בביקור המתקיים כעת.
התרעות פיקוד העורף