רבים, כמובן, נושאים באחריות לקריסה המוסרית שעוברים המוסדות שהיו בעבר יקרים ללב כולנו, אבל מהעובדות היבשות אין לברוח: למן יומו הראשון בלשכת ראש הממשלה סבל מנהיג מחנה הימין מניסיונות ליצור לו דה־לגיטימציה.
פרשת “בר־און־חברון” הייתה רק יריית ההתחלה. אחריה באו עוד ועוד. האנשים שהודחו מההנהגה בבחירות דמוקרטיות לא הרפו מהשאיפה להשתמש בבני בריתם במערכת המשפט כדי להמשיך בשליטתם במערכות השונות. עוד ועוד עתירות הוגשו לבית המשפט העליון, זה שפתח את שעריו לרווחה בפני כל זב חוטם, כדי לשלוט במערך המינויים הבכירים בכוח צווים שאין כמותם בשום מקום בעולם.
גם בכירים אחרים במערכת אכיפת החוק פעלו, לטעמי, כדי לרצות אליטה רקובה שביקשה לשמר את כוחה. דבר לא ייסלח לכל אלה שהביאונו עד הלום. חשוב שגם בבית המשפט העליון יזכרו את זה.
אגב, להתרשמותי, נתניהו יודע שמארחו בבית הלבן אוהב את נחישותו של אורחו גם במלחמתו בדיפ סטייט הישראלי. התבטאויותיו של טראמפ אינן מותירות ספק בעניין זה. נדמה לי שגם בירושלים יש מי שמקשיב לקולות העולים מוושינגטון.
התרעות פיקוד העורף