אולם לדאבון הלב, מתוך העם הנבחר והחכם הזה טרם קם והתייצב המנהיג החכם, השונה, שיחשוב קצת אחרת; שייתן מענה ראוי ונכון לסינדרום הזה, שגבה וממשיך לגבות מעם ישראל מחיר דמים יקר.
ובעיקר, נבין באיחור רב, שהשבת החטופים נעשתה מאוחר מדי וששילמנו על כך מחיר דמים כבד מדי. כל זאת, כשברקע עדיין הקולות ההזויים שלא מפסיקים להדהד: "רק לחץ מסיבי על חמאס יוביל להשבת החטופים, יביא לכניעת חמאס".
לא ניתן להתעלם מהעובדה שכל זה נובע מכך שמדובר בממשלה הזויה ומשיחית, שהוליכה את צה"ל ואת המדינה למדיניות הרסנית וכואבת בכל מה שקשור למלחמה הזו מול חמאס. ממשלה שלא השכילה להבין שכדי להכריע ארגון טרור כמו חמאס, שהשתלט על עזה רבתי, וכדי לפגוע בו אנושות, חייבים לבצע שני מהלכים קריטיים.
הנושא השני, שהפך לגורם המרכזי בכישלון הזה של הממשלה בניהול המאבק בחמאס, הוא היעדר יצירת אלטרנטיבה לחמאס - והכול בגלל שיקולים פוליטיים טהורים. הממשלה הזו התנגדה לכך שהרשות הפלסטינית תתפוס את מקומו של חמאס ברצועה, ובכך תהפוך אותו לכלי ריק. זאת אף על פי שידוע שלרשות יש תשתית "רדומה" די מבוססת ברצועת עזה, מהתקופה ששלטה שם.
תשתית זו, בשילוב של כוחות שיטור של הרשות עם כוחות נוספים - ובעזרת סיוע כספי סעודי, קטארי, אמריקאי ועוד לצד סיוע צבאי-משטרתי מצרי ואחרים - היו מציבים אלטרנטיבה מושלמת לחמאס ומנטרלים אותו מכל שליטה. בכך חמאס היה נאלץ להגיע להסכם שחרור החטופים מזמן. הבעיה הייתה ועודנה פוליטית - ועל זה אנחנו משלמים.
קשה לסכם את קללת עזה בלי להתייחס להתנהלות של צה"ל. מעבר למחדל שבעה באוקטובר, שעוד ידונו בו רבות בוועדת החקירה שתהיה חייבת לקום, עולה השאלה: הכיצד צה"ל, הצבא החכם הזה, לא למד ממלחמות עבר כמו מלחמת וייטנאם, לבנון ועוד, שמלחמה בין גרילה לצבא מסודר תסתיים תמיד בניצחון הגרילה? על כך תעיד ההיסטוריה.
כל בר דעת מבין שאין דרך שחמש אוגדות ינצחו באזור כזה עם מאות מנהרות וחורבות, שבו שורצים טרוריסטים חסרי תקווה, שאין להם דרך אחרת לשרוד חוץ מלהילחם על חייהם. מדובר בטרוריסטים צמאי דם, שמכירים את השטח מצוין, לומדים מהר מאוד את דפוסי ההתנהלות של כוחות צה"ל ברצועה, מסוגלים להפתיע אותם בכל מקום ובכל רגע ולגרום לאבדות רבות. זאת כפי שאכן קורה כמעט מדי יום. בצבא עמלו רבות על התורה של מלחמה נגד טרור. אולם לדאבון הלב, ברצועת עזה צה"ל פועל בניגוד לכל היגיון - והמחיר קשה מנשוא.