ליל המעצר לא יישכח, דווקא משום שמצאנו עצמנו לפתע בלי כוח מעצר. באותו ערב נערך טקס פתיחת המכביה ברמת גן, והתרעת טרור מהמגזר הערבי ריכזה את כל כוחות המשטרה באצטדיון. נאלצתי לאלתר: גייסתי קבוצת מתנדבים בכשירות חלקית, חלקם הגיעו בכפכפים. כל מפקד תחנה תרם את המתנדב האחרון שנותר לו.
המתנתי שעות לאינדיקציה מבצעית עם חבורת מתנדבי משטרה כשירים חלקית. כשבוטלה ההתרעה בסיום הטקס ברמת גן, הגיע כוח ימ״מ שצורף אלינו. אמרתי "פעל" והמעצר - שהיה מהמהירים שראיתי - בוצע. ממצב שחששתי שהמתנדבים בקושי יצליחו לתפוס את החמישה, לכוח המקצועי ביותר שיש...
למחרת פורסם כי נעצרו חמישה פעילים שברשותם 700 ליטר דלק – פרט צבעוני, אך לא בהכרח לב העניין. סיכלנו פעולה שהייתה עלולה לפגוע במהלך חוקי של ממשלת ישראל. מהמעצר המשכתי למבצע נוסף והחמישה הועברו לחקירה – ולא שיתפו פעולה. לאחר שלושה שבועות של שתיקה, כמקובל אצל בדוקאי שב"כ במגזר זה, והארכות מעצר, שוחררה החבורה למעצר בית. כשההתנתקות כבר בוצע לא היה טעם להאריך עוד את מעצר הבית שלהם.
ראוי להדגיש: רוב מוחלט של מתנגדי ההתנתקות, מחנה הימין המתון והלגיטמי, פעלו כחוק. הפגנת הענק בכפר מימון, שרשרת הידיים מגוש קטיף לירושלים, ואפילו ההתנגדות לפינוי עצמו – היו ביטוי למחאה אזרחית דמוקרטית. ניכר כי מחנה הימין המתון הפיק את לקחי תקופת רצח רבין.
השב"כ באותה תקופה גם הוא כבר הפיק לקחים מרצח רבין, הרחיב את חטיבת הסיכול הלא-ערבי, ושיתף פעולה עם המשטרה באופן הדוק. רוב האירועים טופלו על-ידי המשטרה, אך חריגים מסוכנים לא חסרו: חיתוך תשתיות תקשורת של בזק, ניסיון לשתק מוסדות חינוך, הנחת מטעני דמה, ופרובוקציות דוגמת זריקת ראש חזיר למסגד חסן בק ביפו – שעלולה הייתה להצית פרעות של ממש. גרעין ימני קיצוני וחריג שהיה היוצא מן הכלל שלא העיד על הכלל.
סמוטריץ' וחבריו נכשלו אז. אנחנו הצלחנו. אבל סמוטריץ' הפיק לקחים – לא אידיאולוגיים, אלא טקטיים. הוא הבין שכדי לשנות עליו להגיע ללב מוקדי קבלת ההחלטות. היום, עשרים שנה אחרי, הוא שם. והמטרות נותרו דומות.
והיום, עשרים שנה אחרי, כחבר בכיר בממשלה, הוא בין אלה שמעכבים את עסקת החטופים. כבר לא צעיר פורע חוק, אלא דרג מקבל החלטות. לא מתכנן פעילות חשאית – אך כן בולם שחרור חיים. כאילו השליטה באדמה קודמת לפדיון שבויים.
התרעות פיקוד העורף