אבל מה עשה גנץ? נבהל. נכנע למניפולציה החדשה שנתניהו החל לקדם אז: "אין לו רוב יהודי". כאילו שיש סעיף חוק שקובע שלממשלה צריכה להיות גנטיקה מסוימת. למה גנץ לא אמר אז שלנתניהו אין "רוב ציוני"? הוא הרי נשען על מפלגות חרדיות שמתנגדות לשירות בצה"ל ולערכי היסוד של הציונות. לאלונקה פתרונים.
אז שיהיה ברור: הניסיון לשכנע שנתניהו לא באמת צריך 61, כי הרי "הערבים לא נחשבים", הוא הונאה. זו שיטה מסוכנת שמשדרת שהציבור הערבי הוא בעל אזרחות סוג ב' – וזה לא רק שקר ולא רק גזענות, אלא תבוסתנות מיותרת.
כל הקולות שווים
המציאות היא ברורה: מאז 1973 לא קמה ממשלת מרכז־שמאל בישראל בלי תמיכה כזו או אחרת של מפלגות ערביות. לא צריך לתת לרע"ם את תיק הביטחון, ולא לצפות מחד"ש לתמוך במבצעים בעזה. אבל הם כן יכולים, ורוצים, לתמוך מבחוץ – וזה לגמרי מספיק.
הגיע הזמן להפסיק להעמיד פנים. להפסיק לשחק את המשחק של נתניהו. להפסיק עם השיח המופרך על "רוב יהודי" כאילו זו דרישה חוקתית. הגיע הזמן לומר בבירור: כל קול של אזרח ישראלי שווה. והמרכז־שמאל – זה האמיתי - כנראה לא יגיע ל־61 בלעדיהם. זה המצב בגלל הילודה החרדית; זה המצב בגלל הטעות האסונית של בן־גוריון שאפשר זרמי חינוך נפרדים לדתיים שהתמסרו למשיחיות. לכן כל הקטסטרופה.
אם מסרבים לספור את הערבים – יש סיכוי לא רע שהדבר מוסר את השלטון לימין. אז די עם חוסר הפיקוס והסכין בין השיניים. נתניהו לא היה מוותר על שלטון בגלל ניתוח אתני של הרוב שלו. בטח לא הרעיה. אין דבר חשוב מזה עבור ישראל המודרנית. הימין לא ייפרד מהפלסטינים ולא יטפל בבעיה ההרסנית של הבדלנות החרדית המתפוצצת דמוגרפית, ובלי טיפול שורש בעניינים אלו ישראל לא תגיע לשנתה ה־100. הערבים הם שותפים לישראל המודרנית. אם תרצו, ואין לי שום רצון להעליב אלא בכלל להאדיר, הם חמורו של המשיח.
התרעות פיקוד העורף