כ"ץ אינו לבד. רבים בישראל מתקשים לבצע את ההבחנה האסטרטגית והמוסרית בין האזרחים למחבלים, בין ההנהגות לעמים. 64% מהציבור, לפי סקר מרכז אקורד, מסכימים במידה רבה עם האמירה "אין חפים מפשע בעזה". זו סיסמת הקרב שהפכה לאליבי הלאומי להצדקת הפגיעה הנרחבת באזרחים בעזה. ילדים, זקנים, כולם באותה סירה עזתית, שכולה חמאס. כך רבים מדי רוצים להאמין. אולי זה מסייע להם במירוק המצפון. אבל זה אינו נכון וגם מזיק.
רוב העולם אינו קונה את אי־ההבחנה הישראלית בין האזרחים להנהגה, ובצדק. מתברר שמה שקשה כל כך להבין כאן, מובן לגמרי במדינות דמוקרטיות ליברליות. הסנקציות האחרונות של בריטניה על בן גביר וסמוטריץ', שאליהן הצטרפו קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ונורווגיה, הן הדוגמה להבחנה בין ממשלה קיצונית של עליונות יהודית ובין אזרחים שמנסים לשרוד תחתיה עד שתחלוף מהעולם.
מיד אחרי פרסום הסנקציות המוצדקות, המינוריות והסמליות כשלעצמן, הגיעו הקינות הקבועות של המוחרמים ושותפיהם לקואליציה, אליהם הצטרף בני גנץ שטען שמדובר ב"כשל מוסרי עמוק". להפך, בני. הבלבול המוסרי העמוק הוא אצלך. הסנקציות האישיות האלה הן בדיוק הדבר המוסרי, הנכון, הפרו־ישראלי ביותר שהידידות שלנו בעולם יכולות לעשות עבורנו.
במקום לגנות, עלינו להילחם נגד מחבלים, צבאות וממשלות, ולא נגד אזרחים. טוב נעשה אם בכל הקשור לאיראן, ללבנון, לסוריה, לתימן ועוד לא ניפול שוב לאותה מלכודת, שלא רק הביאה למותם של ילדים, נשים קשישים ועוד בלתי מעורבים בעזה, אלא דחפה את מדינת ישראל ובעיקר את ממשלתה לפינת המדינות הבלתי לגיטימיות בעולם.
התרעות פיקוד העורף