באבסורד המזרח־תיכוני, כיום דווקא המדינות הערביות שפעם היו האויבות המרות, הן שותפות של ישראל כי הן חרדות מאיראן, מהציר השיעי הקיצוני שמאיים מבחוץ ומבית על השלטון. באבסורד המזרח־תיכוני, המדינות המתונות, החילוניות והחיוביות של שנות ה־50, איראן וטורקיה, התהפכו ומנהיגיהן הם היום הקיצוניים והפנאטים.
כולם עומדים מול הנסיך נתניהו, שממשיך את הסרבנות לוויתורים, כמו בן־גוריון. הוא מאמין שבמקום שלום מתוך פשרה, עדיף שלום מתוך אינטרסים. ובדומה לבן־גוריון שאחרי הניצחונות ב־48' וב־56', נתניהו שאחרי ניצחון ישראל על איראן דבק בחבירה למדינות האזור. דווקא אחרי ניצחון, הוא דבק במימושו על ידי שלום או נורמליזציה עם המוסלמים המתונים.
הרוב הישראלי כבר הכריע: לא עוד אמונה שוויתורים וריצוי אויבים יביאו לפיוס. ישראל, שתמכה ברוב גדול בהסכמי השלום של אוסלו, נטשה את דרך הוויתורים אחרי האכזבות המדממות מערפאת, מאש״ף ומהרשות הפלסטינית, ובוודאי אחרי הטראומה של 7 באוקטובר. ישראל, ברובה המכריע, בחרה בנוסחת בן־גוריון ונתניהו: שלום רק מתוך עוצמה. שלום כברית אינטרסים. שלום של מנצחים.
התרעות פיקוד העורף