החלטת בית המשפט התבססה על עדויות מפורשות שלפיהן מאור ז”ל הביע במפורש רצון שישתמשו בזרעו לצורך הולדת ילדים לאחר מותו. כעת, עולה השאלה כיצד ההחלטה התקדימית תשפיע על מקרים דומים.
הנושא הסבוך והכאוב הזה מלווה את החברה הישראלית ואת היהדות זה שנים רבות, אולם נראה כי מאז השבת השחורה ופרוץ מלחמת “חרבות ברזל” נוצרה מציאות חדשה, שבה חללים צעירים כה רבים, והיא מחייבת חשיבה והתייחסות מחודשות.
המחוקק הישראלי לא נתן עד כה מענה לסוגיה, והתנהלות הגורמים השונים במקרים שעלו נעשתה על סמך הנחיות היועץ המשפטי לממשלה משנת 2003, שמאשרות שימוש בזרע הנפטר על פי “רצון משוער”. הסוגיה טומנת בחובה שאלות ושיקולים מוסריים, אתיים, משפטיים, הלכתיים, רפואיים, משפחתיים וחברתיים.
מצד אחד עומדות המשפחות השכולות, הנמצאות ברגע השבר הגדול ביותר בחייהן, ומבקשות ליצור המשכיות גנטית לבנם שנפל בשיא חייו למען העם והארץ. עבור משפחות רבות זהו חלק מתהליך הריפוי והשיקום. מצד שני, עומדת שאלת טובתו של הילד. לא ניתן להתעלם מהחשש כי אותם ילדים שייוולדו יהיו “נרות זיכרון” חיים, בצד העובדה שההיענות לבקשת המשפחות תוציא לפועל יתמות של הילד מיומו הראשון.
חובה דומה מוטלת עלינו גם כעת. שכן בהיעדר דיון מעמיק והסדר חקיקתי מפורש שייתן מענה לצו השעה, אנו מותירים את השטח פרוץ להחלטות ולהסדרים חלקיים, שבתהליך קבלתם לא בהכרח נשקלים כלל השיקולים וההשלכות.
התרעות פיקוד העורף