שוב אנו פוגשים את פני הרוע ללא מסכות, ללא רחמים, לעתים אפילו עטוף במסכה ובחליפה.
העולם שתק יותר מדי פעמים אל מול טבח של חפים מפשע. בני מיעוטים, נשים וילדים, נרמסו תחת מגפיהם של ארגוני טרור כמו דאעש, אל-נוסרה ושותפיהם, בזמן שהקהילה הבינלאומית מפנה את האצבע המאשימה רק לישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ומתעלמת מטבח ורצח עם שמתרחשים ממש עכשיו במדינות ערב. שתיקה בינלאומית הפכה לשגרה. הצביעות זועקת לשמיים.
אבל אנחנו, מדינת ישראל, לא יכולים להרשות לעצמנו לעמוד מנגד. לא רק משום שמדובר באחינו, ולא רק כי מדינת ישראל חבה חוב מוסרי לעדה הדרוזית הישראלית לשמור ולהגן על אחיה ואחיותיה מעבר לגבול, אלא גם משום שזה עלול להיות הגבול שלנו מחר.
אני מחזקת את פעילות כוחותינו שפועלים כדי לסייע בסיכול הפורעים והטרוריסטים, וקוראת לממשלה ולגורמי הביטחון להמשיך ולעשות כל שניתן כדי למנוע את הטבח הבא.
זה לא רק עניין של הומניטריות. זו שאלה של מוסר, של ביטחון, ושל אחריות לאומית. כי הפעם אסור לנו לשתוק.
התרעות פיקוד העורף