מה משנים התירוצים? הרי בפועל, במשך 21 החודשים שבהם לוחמינו חירפו נפשם בכל חזית, המשיכה הממשלה לתמרץ בכסף רב את אי-הגיוס. כל עוד אין סנקציות כלכליות חדות על השתמטות המונית, בין אם של יחידים ובין אם של ישיבות, המשמעות היא שממשיכים לתמוך בתפיסה הישנה. שממשיכים לתמרץ כלכלית את מודל "נמות ולא נתגייס", בעוד נציגות המשתמטים בכנסת מצביעה על החלטות מלחמה. זהו מצב בלתי נסבל.
לא ייתכן שאיזה ראש ממשלה שהוא ידון עם איזה יו"ר ועדת חוץ וביטחון שהוא על הדרך להרחבת מעגל המשתמטים, בשעה ששלושה צוותים עושים את דרכם לשלושה בתים עם בשורת איוב. לא ייתכן שממשלה תתעלם מהיקפי השחיקה והפוסט-טראומה, ותשלח חיילים לקרב כי מדובר במלחמה קיומית, בעודה מתנהלת בכפפות של משי מול דרישת ההשתמטות של החרדים כאילו לא מדובר במלחמה קיומית. הדברים האלה לא יכולים עוד להתרחש במקביל.
המילים המפולפלות לא משנות. מה שמשנה זה המעשים והכסף. כבר שנתיים כמעט שהממשלה הזו שמה הרבה כסף על "פיצוי" לחרדים, שזועמים על דחייתו של חוק השתמטות שפוגע בצבא ומנוגד לרצון הרוב במדינה. המשמעות היא המשך טיפוח התפיסה השגויה. המשמעות היא טיפוח תקוות אצל הנציגות החרדית, שחושבת שאולי פעם עוד תוכל לסחוט השתמטות קולקטיבית ללא סנקציות כלכליות, ולא משנה מאיזו ממשלה.
מרבית העם הבין מזמן: במצב הזה, ההנהגה החרדית אינה יכולה להמשיך להשתתף בהנהגת המדינה. שום דבר לא יקרה פה "בהדרגה" או "בהסכמה" – הפער התפיסתי גדל עם השנים ונעשה עמוק מדי. האפשרות היחידה היא לשבור את התפיסה הזו, ולהפסיק לגרום להנהגה החרדית להאמין שתהיה ממשלה כזו או אחרת שתסכים לדרישתה.
ומילה לנציגי הממשלה, שמאז המשבר מנסים למזער נזקים ולמכור לציבור סיפור מרוכך: אל תספרו לנו על "תהליך" או "דינמיקה" של גיוס, ואל תטענו שהסנקציות "לא יעבדו" כי הן לא יגרמו לכל לומדי התורה להתייצב בבקו"ם. הפסקת המימון של התפיסה המעוותת הזו היא הדבר היחיד שיפורר אותה עם הזמן. נכון שלא כולם יתגייסו באופן מיידי, אבל חלק לא קטן יתייצב בבקו"ם אם יאמין שבאמת אין שום אפשרות אחרת.
התרעות פיקוד העורף