אז מה יש לנו? מצד אחד, עיתונאים שמשפדים את המשטרה כמשטרת בן גביר והופכים את הנשיא למשת"פ. מצד שני, ממשלה שהופכת את בג"ץ והיועמ"שית לפעילי מחאה. אם המוסד השלטוני אינו משרת את הנרטיב או מצטרף למאבק – הוא מותקף. הבעיה היא שבניגוד למפלגות ולפוליטיקאים, מוסדות שלטון אינם יכולים "להחזיר אש". בית המשפט אינו מתראיין. הנשיא אינו תוקף. צה"ל אינו מתפלש בבוץ הפוליטי. בזמן הזה, הממלכתיות נרמסת תחת מגפי ההקצנה משני הצדדים.
זהו מדרון חלקלק. כשאזרח מפסיק להאמין בנשיאות, אינו סומך על בג"ץ, בז למשטרה וחושד בצה"ל – הוא מפסיק להאמין במדינה. ואז, אמהות שואלות אם לשלוח ילד לגיוס, אזרחים שוקלים לקחת את החוק לידיים, ובית המשפט הופך ממוסד שיפוטי לשדה קרב אידיאולוגי.
התרעות פיקוד העורף