השבוע התגלה סופית, לדעתי, שהיועצת המשפטית לממשלה מהווה נטל על הדמוקרטיה הישראלית – ושדינה להיות מודחת. למעשה, יכולתי להגיד את הדברים עוד כשהיא הצהירה שכדי שהפגנה תהיה “אפקטיבית” יש להתיר למפגינים מידה מסוימת של “הפרות סדר”. אמירה כזאת מפי מי שאמון על הסדר הציבורי, קשה למצוא בה היגיון כלשהו – והיא עוררה תמיהה רבה. מדורות הוצתו על אם הדרך. כבישים נחסמו. מאות אלפים סבלו מהמופקרות הזאת.
אבל זאת הייתה רק ההתחלה. חיש קל למדנו שהיועמ”שית משמשת, למעשה, מעין אופוזיציה “קפלניסטית” לממשלה. יושרה אישית לא הייתה שם, אף לא חוכמה משפטית. פעמים רבות היא סירבה לייצג את הממשלה בעתירות שהוגשו נגדה, ואילצה את הממשלה לשכור, על חשבונה, עורכי דין פרטיים. אומנם בבית המשפט העליון היא זכתה לעיתים בגיבוי מסוים, אבל השבוע התברר שגם שם קצה נפשם של השופטים בהתנהגותה הלא־מקצועית, בלשון המעטה.
כבר לפני שנים סברתי שיש לחוקק חוק יסוד: היועץ המשפטי לממשלה. כתבתי על כך כמה פעמים, אבל למערכות השונות היה נוח עם יצור הכלאיים הזה משום שמי שכיהן בתפקיד בשנים עברו לא ראה עצמו כנושא דגל פוליטי. מבחינה זאת, ימים רעים במיוחד עוברים עלינו. אין פגיעה חמורה יותר במרקם החברתי מפוליטיזציה של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. מושגים כמו אכיפה בררנית אף פעם לא יכולים להתקבל בהבנה. ובכל זאת, היועמ”שית הנוכחית, בלי בושה, פועלת מהמקפצה כדי להיטיב עם יקיריה ולפגוע ביריביה. אסור להניח לה אפילו יום אחד נוסף של חסד.
התרעות פיקוד העורף