עד אז אסור לחכות לבחירות ויש לצאת לרחובות ולהפגין. אם במחאת יוקר המחיה ב־2011 יצאו לרחובות על הרבה פחות, אין סיבה שזה לא יקרה כעת. ההפגנות מלחיצות את נתניהו ובני ביתו. כל עוד ההמונים יישארו בבית, הוא יישאר אדיש. ואתם, שממשיכים להתייחס אל ביבי כאל יחיד בדורו, אל תקטרו על המחירים בסופר, ושלא תעזו לבוא בטענות לנגיד בנק ישראל על הריבית הגבוהה, על המשכנתאות או על המחירים הגבוהים ברשתות המזון. הכל (והקול) תלוי בכם.
עם השלמת הליכי החקיקה, ברור שכל אחד מבעלי התפקידים הללו יהיה חייב את נאמנותו אך ורק לגורם הפוליטי הממנה ולא למדינה. איזה בעל תפקיד עם יושרה מינימלית יהיה מוכן להתמנות לאחת המשרות הציבוריות כשהוא על זמן שאול, ורגע לאחר הישיבה על כורסת המנכ"ל יועף כמו מכיסא מפלט?
דברי ההסבר בהצעה, שלפיהם יש צורך ב"איזון בין מדיניות הממשלה לשמירה על יציבות מוסדית", הם קשקוש. ברור שהכוונה היא לנטרל כל התנהלות עצמאית ולהפר את כל השיקולים הנוספים שהיו עד היום, למשל כבוד האדם וחירותו. צעד משלים הוא ההצעה לבטל את ועדת גרוניס למינויי בכירים בשירות הציבורי, ולהסתפק רק בצורך באישור הממשלה. אם ההצעה תאושר, הנגיד או הרמטכ"ל ימונו רק על ידי הממשלה, ולא יהיה צורך בייעוץ או בחוות דעת נוספת כלשהי.
לו ועדת גרוניס הייתה נעלמת מחיינו וטוהר המידות היה מתייתר, כרמטכ"ל היה מתמנה יואב גלנט, שמינויו טורפד בעקבות חשיפת פרשת הרחבת הבנייה הלא חוקית לכאורה בביתו במושב עמיקם. האם יש ספק שלראש השב"כ היה מתמנה דוד זיני, גם אם התחייב לנתניהו שבכוונתו לסגור מחוסר עניין לציבור את חקירת קטארגייט?
ויש גם הצעות כמו חוק מח"ש, שבמסגרתו תוכפף הפרקליטות למשרד המשפטים. בספרי האזרחות למדנו על קיומו של המשולש שווה הצלעות (השילוש הקדוש), שבבסיסו האיזון הנדרש בין הרשות השופטת (בתי המשפט), המחוקקת (הכנסת) והמבצעת (הממשלה). הצלע המחוקקת נעלמה כבר מזמן. הכנסת לא רק שאינה מפקחת על הממשלה, אלא שממשלת נתניהו מכתיבה ליו"ר הכנסת אמיר אוחנה אפילו את סדרי הנשימה. אפשר לטעון שזה מחיר הפוליטיקה, אבל מדובר כאן בהפקעת מחירים.
למרבה הצער, הממשלה עדיין לא שבעה, ומבקשת כעת לדרוס גם את הצלע השיפוטית. זה מתבטא בפגיעה בבית המשפט העליון ובפגיעה ביועצים המשפטיים ובגורמי המקצוע האחראים למה שמכונה "טוהר המידות", "המנהל התקין" או "האתיקה המקצועית", שהפכו למילים גסות. במצב זה טוב שהכנסת יוצאת לפגרה. נותר לאחל להם שלום ולא להתראות, ואל תבואו לי בחלום.