ברור שהמציאות מורכבת והדרך ארוכה וקשה, אבל באותה מידה ברור שרק הסכם מדיני עם הפלסטינים יבטיח ביטחון ארוך טווח לשני העמים. גם הסכמי אברהם, על כל חשיבותם, לא הביאו יציבות – כי הם דילגו על השאלה המרכזית שממשיכה לבעור בלב האזור, הסוגיה הפלסטינית. ההיסטוריה מלמדת שביטחון אמיתי השגנו רק כשבחרנו בהסכמים – עם מצרים, עם ירדן. וזה יכול, וצריך, לקרות גם עם הפלסטינים.
תפיסה זו, של ביטחון מדיני מקיף, תעמוד בלב ועידה בינלאומית שתתקיים בסוף החודש באו״ם בניו יורק, ביוזמת צרפת וסעודיה ובתמיכת מדינות רבות. הוועידה תתקיים תחת הכותרת ״פתרון שתי המדינות״, אך תעסוק באופן רחב יותר בהכרח לגבש אופק מדיני בר קיימא שיביא לסיום הסכסוך הישראלי־פלסטיני ולביסוס יציבות אזורית.
כחלק מההכנה לוועידת האו״ם בניו יורק התקיימה בחודש שעבר בפריז ועידה אזרחית היסטורית ביוזמת ממשלת צרפת. לראשונה בתולדות הסכסוך הישראלי־פלסטיני ניתן מקום משמעותי למעורבות החברה האזרחית בזירה הדיפלומטית. בוועידה השתתפו מאות שחקנים אזרחים, ארגוני שלום ומובילי דעת קהל מהחברות האזרחיות הישראלית והפלסטינית. למרבה האירוניה, ועידה זו התקיימה ביום שבו נפתחה המערכה בין ישראל לאיראן.
ועדיין, מהדיונים עלה קול חד וחזק: יש ציבור בקרב שני העמים שרוצה עתיד אחר. זו הקרקע שעליה צריך לבנות את המהלך המדיני שיתקיים בניו יורק. אלא שישראל כבר הודיעה מראש שהיא מחרימה את ועידת ניו יורק. בעוד העולם מתגייס כדי לחשוב על פתרון, בישראל המילה ״שלום״ נעלמה מהשיח.
רוב אזרחי ישראל מבינים היטב שבלי פתרון עם הפלסטינים לא יהיה שקט, לא יהיה ביטחון. כשממשלת ישראל אינה יוזמת ואינה משיבה ליוזמות, היא הופכת את עצמה – ואת מדינת ישראל כולה – לבלתי רלוונטית, סרבנית ומוקצה. אנחנו, פעילות שלום ישראליות ופלסטיניות, נמצאות בקשר יומיומי עם השטח. אנחנו שומעות את הקולות של הציבור שרוצה לחיות, שרוצה פתרון. הגיע הזמן שגם המנהיגות תתחיל לשמוע את הקולות האלה ותפסיק לפחד מהמילה ״שלום״.