הימלטותם של קרוב לאלף דרוזים מסווידא אל תוך ישראל, בשל איום ממשי על חייהם, ממחישה את הצורך הדחוף במנגנון ביטחון מחייב בהסכם העתידי, במיוחד לנוכח חוסר יציבותו של משטר א־שרע, שהוכיח שוב ושוב כי הוא אינו מסוגל, או אינו מעוניין, לרסן את הקיצוניים הפועלים בשמו.
ישראל חייבת להתנות כל הסכם עתידי עם סוריה ביצירת מעמד מיוחד בהר הדרוזים, שיבטיח מעבר חופשי בין ישראל לסוריה לצרכים הומניטריים, רפואיים, מסחריים ומשפחתיים. כל פגיעה סורית באוטונומיה זו תגרור תגובה ישראלית תקיפה, ולא תיחשב “התערבות בענייניה של מדינה ריבונית” או הפרת ההסכם.
הקהילה הבינלאומית כבר יצרה בהצלחה הסדרים בעלי מאפיינים דומים, כגון האוטונומיה הכורדית בצפון עיראק, ומעמדה האוטונומי המיוחד של קוסובו עד שהכריזה על עצמאותה. אך לקח מרכזי מהסדרים אלה הוא שהבטחות וערבויות בינלאומיות, שאין בצידן מנגנון אכיפה ממשי ויכולת תגובה צבאית אפקטיבית, אינן שוות דבר. ההיסטוריה מוכיחה שניתן לסמוך רק על כוח ועל הנכונות להפעילו, ולא על הבטחות והסכמים בינלאומיים בלבד.
בדומה לדרוזים, הכורדים, המיעוט הגדול ביותר בעולם ללא מדינה עצמאית, זכאים להגנה מפורשת במסגרת ההסכם. ישראל צריכה להצהיר בגלוי שמדינה כורדית עצמאית היא מטרה אסטרטגית ומוסרית, גם אם הדבר מחייב שינוי בגבולות המדינות שרדפו אותם לאורך ההיסטוריה – סוריה, עיראק, איראן וטורקיה.
ללא פתרון קבע ברור, הכולל הגדרה עצמית ומדינה עצמאית, הכורדים יישארו יעד לרדיפות. על ישראל להבהיר בנחרצות כי לא תחתום על הסכם שלום שיתעלם מהכורדים ומהדרוזים, וכי הפרת התחייבות זו תסכן ישירות את יציבות המשטר בדמשק ואף את עצם קיומו.
הנשיא טראמפ דוחף להסכמים מהירים ושטחיים עם סוריה ועם טורקיה, תוך התעלמות מוחלטת מהסכנה הביטחונית שמציבים א־שרע וארדואן. ארצות הברית ממשיכה לראות בטורקיה בעלת ברית, על אף בריתותיה עם ארגוני טרור ושאיפותיו המוצהרות של ארדואן לחידוש האימפריה העותמאנית. טוב יעשה טראמפ אם יפתח ספר היסטוריה ויגלה מחדש שהסכמים המבוססים על אשליות אינם מביאים שלום, אלא מלחמה.
התרעות פיקוד העורף