לא בבית ספרנו? החוק החדש של ח"כ מעוז שעשוי לפגוע בתלמידים

בזמן שתלמידי ישראל חוֹפְשִׁים ועדיין לא חושבים על שנת הלימודים הבאה, הממשלה דווקא משקיעה מחשבה בעניינם. לפני ימים אחדים, שובצה בסדר יומה של ועדת השרים לענייני חקיקה הצעה לתיקון חוק זכויות התלמיד, שמהותה "מניעת פגיעה בתלמיד עקב פעילות המתקיימת במוסד חינוך בניגוד לטובת הילד ורצון ההורים". למנוע פגיעה בתלמידים זה דבר מבורך וראוי, רק שההצעה הנוכחית עושה בדיוק את ההיפך. התיקון עוסק בפעילות שעניינה "נטייה מינית או זהות מגדרית", ובפועל מאיין פעילויות כאלו בבתי הספר.

על פי התיקון המוצע – אותו הגיש ח"כ אבי מעוז – פעילות שעניינה נטייה מינית או זהות מגדרית תיאסר לפני הגיע הילדים לגיל 15. או אז, היא תתקיים רק באישור מנהל המוסד ובהלימה לערכי המוסד החינוכי; רק על ידי גורם שהוכשר לכך (כמובן, לא מצויין מי מוסמכים להכשיר. ואגב, מי הכשיר את ח"כ מעוז לעסוק בנושאי חינוך?); רק באופן התואם את השלב ההתפתחותי של התלמידים; רק בהסכמה של 75% מן ההורים, לפחות; ורק בהסכמת התלמיד. התהייה הראשונה שעולה למקרא שלל התנאים האלו היא זו: ומה לגבי שאר התכנים הנלמדים בבית הספר? התנאי הראשון מתקיים, אולי, במקרים רבים, שכן המנהלים הם שומרי הסף של בתי הספר, אך יתר התנאים בוודאי אינם מתקיימים; כיום, בשל המחסור האדיר בכח אדם, מלמדים במערכת החינוך אלפי מורים שלא הוכשרו לכך. וברור שרוב מה שנעשה בתוך כותלי בית הספר נעשה ללא בקשת אישור מפורשת מן ההורים והתלמידים.

"אבל מין!", יהיו מי שיזעקו כדי להגן על ההתייחסות הייחודית לנושא המדובר. ולזאת אין לי אלא להגיב: "אבל מתמטיקה!", "אבל מדעים!", "אבל אנגלית!", "אבל היסטוריה!", "אבל ספרות!". בדברי ההסבר להצעת החוק, נכתב כי מטרת התיקון היא לעגן את "חובת מערכת החינוך שלא לגרום לנזקים בלתי הפיכים לתלמידים". ועכשיו חישבו על איך מערכת החינוך עלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים לתלמידים כאשר היא לא מלמדת אותם בצורה מותאמת את כלל המקצועות, כאשר היא לא מקנה להם בצורה מותאמת מיומנויות הכרחיות, וכאשר היא לא מאפשרת להם לרכוש השקפת עולם מוסרית. ומה שנכון לגבי המקצועות האלו – נכון גם לגבי חינוך מיני ומגדרי. נסיון רב שנצבר ברחבי העולם מראה בבירור כי ההשלכות על בני נוער של הגבלות על חינוך מיני ומגדרי בבית הספר הן בעיקרן שליליות; הן כוללות, בין היתר, עלייה בהיקף הידבקות במחלות מין והריונות בלתי-רצויים, ויצירת סביבה עויינת על בסיס מיני או מגדרי. השלכות אלו משפיעות על כלל בני הנוער, ולכן על כלל החברה. כמובן, הגבלות כגון אלו שמציע התיקון החדש אינן מעלימות בני נוער להטב"קים, אלא רק דוחקות אותם עוד יותר לפינות אפילות בהן רבים מהם נמצאים ממילא.

זאת ועוד, התיקון המוצע מחליש עוד יותר את מעמד בתי הספר, ובהמשך לזאת – את מעמד הצוותים החינוכיים, בכך שהוא לוקח מהם עוד ממעט האוטונומיה שנותרה להם, ומקטין עוד יותר את מידת האמון הניתנת בהם. התוצאה של אלו היא, כמובן, פגיעה בתלמידים. הדבר אינו מפתיע בכלל, כי דברי ההסבר לתיקון המוצע חושפים עד כמה אין בו בכדי לדאוג לתלמידים. כבר במשפט הראשון, מודגש שם כי מטרת התיקון "לעגן את זכותו הבסיסית של הורה [וגו']", כלומר מדובר בתיקון שיהפוך את חוק זכויות התלמיד לחוק זכויות ההורה. בהמשך, נאמר שם כי מזהותו הביולוגית של אדם, שנקבעת עוד בהיותו ברחם, נגזרות זהותו המגדרית ותכונותיו – אבל מגדר הוא מונח שבסיסו חברתי ותרבותי, וגם בהתפתחות תכונות יש מרכיב סביבתי משמעותי; לכן, זוהי אמירה שמעידה על בורותו העמוקה של מי שאומר אותה ומדגישה עוד יותר כמה הוא לא ראוי לעסוק בענייני חינוך.

ואת הטוויסט האחרון, שמעיד על כך שמעוז אינו אביר זכויות הילדים, מוכיח המשפט הבא בדברי ההסבר לתיקון: "בשל אימוץ ערכים פרוגרסיביים, שמקורם זר, רחוק ומוזר, יש המבקשים לפקפק ביסודות הבריאה". מה נותר עוד לומר בתגובה לכך? במונחים מדעיים, הבריאה היא אפילו לא תיאוריה, וודאי שאינה בגדר "כזה ראה וקדש". על כל אדם– ובוודאי על כל בוגר מערכת החינוך הישראלית – ליישם חשיבה ביקורתית שתאפשר לו לבחון את אמיתותם של הדברים שמוצגים בפניו – אם על ידי הורים, מורים, חברים, עיתונאים, אנשי ציבור, או כל אדם אחר. לכן, התיקון המוצע נועד לגרום לתלמידי ישראל להפסיק לחשוב, וזוהי מטרה שמקורה זר, רחוק ומוזר עד שמקומה לא איתנו כלל ועיקר.