כשנובמבר קודם לאוגוסט
חלפו רק 20 שנה מיום החורבן שישראל מציינת השבוע. עדי ראייה רבים מסתובבים עדיין בקרבנו, אך תעשיית הפייקים עובדת בכל הכוח במאמץ לשכתב את ההיסטוריה. מכונת הרעל מפיצה בה בעת כמה גרסאות: האחת, השמאל ביצע את ההתנתקות, התוכנית החד-צדדית של היציאה מעזה נולדה באוסלו. השנייה, מפלגת קדימה ביצעה את ההתנתקות, אז מה אם קדימה הוקמה בנובמבר 2005, והחורבן אירע ב-15 באוגוסט? רק שמאלנים בוגדים מתעקשים לטעון שאוגוסט קודם לנובמבר.
השלישית, שנתניהו הצביע בעד ההתנתקות רק פעם אחת (אז מה אם בדברי הימים של הממשלה והכנסת כתוב אחרת), התנה את הצבעתו בעריכת משאל עם, וכששרון לא ניאות לקיים משאל עם, הצביע נגד כאמור בפברואר 2005.
לפיכך יש כאן שתי אפשרויות. או שנתניהו, עם פרוץ תוכנית ההתנתקות, לא הפנים את סכנותיה והצביע בעדה עד שראה את האור בפברואר 2005. אם כן - הוא עיוור. או שבחר שלא לקרוא תיגר על ראש הממשלה מטעם הליכוד, מחשש שמהלך שכזה יפגע במעמדו במפלגה ויסכל את סיכוייו להחליף את שרון. אם כן - הוא אופורטוניסט. אין אופציה שלישית.
חזון בלהות
בשונה מנתניהו, מכ"ץ, מהנגבי, מרגב, מאמסלם, התנגדתי להתנתקות מאותו יום בפברואר 2004, שבו חשף שרון את התוכנית בפני חברי סיעת הליכוד. לראיה, עשרות כתבות שפרסמתי בשנה וחצי ההן, כולל לאחר יום החורבן.
עמיחי אליהו ושכמותו קוראים להקריב את החטופים למען הפרחת סיסמאות והבטחות ריקות מתוכן. ובינתיים, בזכות סיסמאותיהם, חזון הבלהות של מדינה פלסטינית קם לתחייה וקורם עור וגידים.
התרעות פיקוד העורף