צודקים האומרים שתפקיד כזה הוא נדיר מאוד בעולם. אבל זה פועל יוצא של החולשה הנוראית של הדמוקרטיה כאן. כעורך AP באירופה, אפריקה והמזרח התיכון, הובלתי כיסוי עתונאי של חלק ניכר מהדמוקרטיות בעולם – וגם ראיתי מקרוב, ככתב בשנות ה־90, כיצד נוצרו דמוקרטיות במזרח אירופה לאחר נפילת הקומוניזם. לקונה קיצונית כמו זו של ישראל, בדמוקרטיה אמיתית, לא ראיתי. אפילו פייק־דמוקרטיות כמו טורקיה לפחות מנסות לרוב ליצור מראית עין יותר סבירה.
איפה בעצם טמונה הבעיה? ובכן, עיקר הבעיה היא בטעות היסטורית חמורה שביצע דוד בן־גוריון בראשית ימי המדינה. בן־גוריון זכור בצדק כמי שידע להוביל את היישוב ממצב של סכנה קיומית לעצמאות ריבונית. אך יש לזכור גם את מה שלא עשה. מגילת העצמאות הבטיחה לפעול למען כינונה של חוקה, אך בן־גוריון, מתוך שיקולים פוליטיים צרי אופק להחריד, בחר לנטוש את המשימה הזו.
חוקים מתקופת המנדט
ללא חוקה, ישראל נותרה עם מערכת שבה רוב קואליציוני פשוט מסוגל לשנות סדרי עולם. במבט מעמיק יותר, ניכר כי ישראל חסרה לחלוטין את מרבית הכלים המוסדיים המקובלים בדמוקרטיות ליברליות – כלומר, משטרים שבהם לאזרח יש זכויות. ראשית, חוקי היסוד אומנם ממלאים תפקיד דמוי חוקתי, אך ניתן לשנותם ברוב רגיל. כדי להבין עד כמה מדובר בישראבלוף וכמה שזה אבסורדי - אפשר לשנותם בתמיכה של ח"כ אחד בהצבעה 0-1. אין להם כמעט משמעות.
הגנות על זכויות האדם מעוגנות רק חלקית; גם כאשר הן מופיעות בחוקי היסוד, הן ניתנות לעקיפה "מטעמי ביטחון", באופן שרירותי. מערכת החירום בישראל נשענת על חוקי המנדט הבריטי. אלו מעניקים לממשלה סמכויות חריגות בזמן חירום, ובעצם תמיד, ללא ביקורת פרלמנטרית אמיתית או הגבלת זמן.
אין פרלמנט דו־ביתי שיכול לשמש כבלם לחקיקה מופקרת, שיטה מקובלת בעולם. הכנסת היא חד־ביתית ונתונה לשליטת הקואליציה. שיטת הבחירות אינה אזורית אלא ארצית, לפי רשימות מפלגתיות. כך שאין נבחר ציבור במישור הלאומי שאחראי ישירות לבוחריו, והכוח מרוכז בידי הנהגת המפלגות ובוועדות פנימיות מצומצמות. כמובן, אין הגבלה על כהונת ראש ממשלה: אדם יכול לכהן במשך עשרות שנים ברציפות, גם במהלך משפט פלילי חמור, מבלי שמנגנון חוקתי יגביל זאת.
הפרדת דת ממדינה – עיקרון בסיסי ברוב הדמוקרטיות – אינה קיימת בישראל. הרבנות הראשית מחזיקה במונופול על נישואים, גירושים וקבורה. תחבורה ציבורית בשבת מוגבלת עד לא קיימת, והדרה מגדרית במרחב הציבורי הפכה לתופעה נרחבת. אין כל כך מה שיעצור זאת.
במישור המקומי, הרשויות סובלות מתלות כמעט מוחלטת בתקציבים ממשלתיים. בעיקר הרשויות הפריפריאליות מוגבלות ביכולתן להפעיל מדיניות עצמאית. לבסוף, ישראל אינה מכפיפה עצמה באופן משמעותי לפורומים בינלאומיים, בדומה לחברות באיחוד האירופי. אלה לרוב מגינים על האזרח.
זהו מצב עגום למדי עבור מדינה שכה מתגאה ב"דמוקרטיה". נתניהו כמובן משטה בציבור כאילו שמשמעות הדמוקרטיה היא שנבחרי ציבור עושים ככל העולה על רוחם. חשבו על זה: מצב שבו אי אפשר למנוע סגירת עיתונים, הוצאות להורג, החרמת רכוש והלאמת חברות. "ממשלה נבחרת", לא? מי מונע טירוף כזה? - בג"ץ, היועמ"ש, "פקידות בלתי נבחרת". לא נעים לומר, אבל נתניהו פשוט מניח שהציבור מטומטם.
זרמי חינוך מפלגים
מעבר להיעדר החוקה, בן־גוריון ביצע טעות שנייה, אולי חמורה לא פחות: ההסכמה לקיומם של זרמי חינוך נפרדים. במקום מערכת חינוך ממלכתית אחידה, שתעצב תודעה אזרחית משותפת - דבר חיוני במצב של קיבוץ גלויות - נולדו מסלולים שונים: ממלכתי, ממלכתי־דתי, חרדי וערבי. בכך, בן־גוריון יצר סדקים שהעמיקו לדפוסים בלתי ניתנים לאיחוי.
הציונות הדתית, שהחלה כזרם מתון ופרגמטי, הפכה לאחר 1967 לתנועה משיחית־לאומנית. מוסדות החינוך שלה החלו להחדיר תפיסות ימניות־קיצוניות לתלמידים, וגם לפאר אורתודוקסיה קיצונית המקדשת הפרדה מגדרית. החינוך החרדי הוא מקרה חמור אף יותר. מוסדות הלימוד לבנים בתיכון כמעט אינם מלמדים אנגלית, מתמטיקה או מדעים. זו מדיניות מודעת שנועדה לשמר תלות כלכלית ברבנים ובעסקונה – ולהפוך את הבוגרים לבלתי כשירים לעבודה. בשילוב הילודה המופקרת בחסות משלם המיסים הישראלי, מדובר באסון מתקרב.
כיום זה צומח בפראות בקרב השכבות החלשות בגלל מדיניות תקצוב "סקטוריאלית". משפחות עניות בפריפריה שולחות ילדים למוסדות ש״ס, שמפוטמים על ידי ממשלות ימין התלויות במפלגה החשוכה, לעיתים כדי לקבל ארוחה חמה. התוצאה היא פלח אוכלוסייה הולך וגדל שמנותק מהעולם החילוני־מודרני, מהשכלה גבוהה ומהתפתחות אישית. כך משעתקת המדינה עוני, קנאות ותלות פוליטית.
הצירוף של היעדר חוקה, חולשה מוסדית, והרס מערכת החינוך הוא מתכון לפירוק לאומי. אינני יודע אם אפשר ליצור רוב בעד חוקה נורמלית, כתוצאה מכל החינוך הקלוקל. אולי כן. צריך לנסות, חייבים לעצור את הממשלה הזו, ויש לתקן מה שאפשר, החל בתעדוף מסיבי של החינוך הממלכתי הכללי.
נשמע מלבב? חושבים שמדינה כזו תשרוד בשכונתנו? יהיה לה יתרון יחסי בעזרת השם? זה מה שעומד על כף המאזניים כעת.
התרעות פיקוד העורף