המעורבות הסינית הגוברת בענייני משבר המזרח התיכון והסלמת המלחמה ברצועת עזה מעוררות עניין רב לצד לא מעט ציפיות ותהיות בארץ ובעולם. מדיניות החוץ של סין אומנם ממוקדת בעיקר בקידום האינטרסים הכלכליים והאנרגטיים ארוכי הטווח שלה והרחבת נוכחותה הדיפלומטית והכלכלית באזור - לרבות גישה למקורות אנרגיה, לנתיבי ושוקי סחר בין לאומיים, לצד השקעות בעיקר בתחומי אנרגיה, תשתיות וטכנולוגיה ברחבי המפרץ הפרסי. עם זאת, גישתה האמביוולנטית כלפי מדינות המזרח התיכון, בדגש על איראן וישראל, נותרה מורכבת, אניגמטית ורבת פנים.
גישתה זו נובעת מהשפעתם המצטברת של וקטורים שונים, ובהם התמורות הגאופוליטיות הגלובליות והיחלשות מעמדה ההגמוני של ארצות הברית בזירה הבין לאומית, ואולי בעיקר מההתפתחויות הדרמטיות שמתרחשות לאחרונה במזרח התיכון. שינויים אלה מאיימים על יציבות הסטטוס קוו האזורי וגם על יציבותן של מדינות האזור, ומעוררים חששות כבדים בסין. מבחינתה, הבטחת צורכי האנרגיה שלה היא קריטית, במיוחד נוכח היותה יבואנית הנפט הגדולה בעולם, שכ-40% מיבוא הנפט שלה מגיע ממדינות אלה ואף צפוי להכפיל עצמו ב-2035.
וכך, לצד חתירתה לערעור ההגמוניה האמריקאית ולביסוס מעמדה ככוח עולמי החותר לשמירה על יציבות ושלום, סין - שהקפידה עד כה לנקוט גישה ניטרלית וזהירה - פועלת לאחרונה מתוך תפיסה פרגמטית ואקטיבית יותר בזירה המדינית. מדובר בהליכה על חבל דק ואימוץ גישה גמישה ומאוזנת, המבוססת על מקסום הערך העולה משותפויות אסטרטגיות שונות והימנעות מניכור כלפי מדינה כלשהי, או העדפתה על פני מדינה אחרת.
אם לא די בכך, הרי שסין נוקטת הבחנה ברורה בין המישור ההצהרתי לבין המישור האופרטיבי, וכן בין עימותים פוליטיים לבין אינטרסים מערכתיים רחבים. הבחנות אלה מאפשרות לה לשמור על עקרון "אי-ההתערבות" - להימנע ממעורבות צבאית ישירה - ובמקביל להמשיך להוביל שיח ביקורתי הכולל גינוי בוטה של ישראל ומדיניותה הצבאית במקביל לתמיכתה העקבית, מנגד, בעמדה הפלסטינית והאיראנית.
איראן לא עומדת בקצב
עם זאת, התבוננות מקרוב מראה כי העימות החזיתי שהתחולל בחודש שעבר בין איראן לישראל, והמתקפות הצבאיות של ארצות הברית על אתרי הגרעין האיראניים, חוללו שינוי חשוב בתפיסתה של סין כלפיהן. שינוי שכבר עתה מאתגר את עמדתה הניטרלית, מעמיד במבחן את קשריה עם מדינות האזור ואת יכולתה לתמרן בין כולן. השינוי הזה גם מעצים את תלותה במעצמות הנפט, תוך חידוד הצורך שלה לגוון את מקורות האנרגיה ונתיבי הסחר החלופיים שלה (דוגמת הידוק קשריה לאחרונה עם מדינות מרכז אסיה).
לצד השקעתה בשווי כולל של כ-200 מיליארד דולר בפיתוח תשתיות קריטיות ברחבי איראן, לרבות הקמת מסדרונות לוגיסטיים והידוק שיתופי פעולה ביטחוניים וכלכליים ביניהן כחלק מפרויקט BRI, בייג'ינג מטפחת במקביל שיתופי פעולה כלכליים ואסטרטגיים עם ישראל בעיקר בתחומי ההייטק, החדשנות והמדע.
בראייתה, המלחמה עם ישראל הוכיחה שאיראן, שנחלשה משמעותית, איננה עומדת בקצב ההתפתחויות העולמי וכי "ציר ההתנגדות" - לרבות רשת "הפרוקסים" שאותה פרסה לאורך שנים ברחבי המזרח התיכון - הולך ומתמוטט. חוקרים סינים בכירים אף רמזו כי משטר האייתוללות, שנמצא על סף קריסה, אינו מסייע עוד לקידום האינטרסים האסטרטגיים של ההנהגת הסינית במזרח התיכון.
לא בכדי, על רקע זה גוברים הקולות בישראל הקוראים לבחון מחדש את היחסים עם הענק הסיני, חרף המגבלות מצד ארצות הברית. מדובר בהזדמנות לאמץ גישה חדשה ומדיניות חוץ פרגמטית, שתקדם את האינטרסים של מדינת ישראל בסין, ברחבי אסיה ובכלל בקרב מדינות "הדרום הגלובלי", ותסייע במקביל לשלב את סין ביוזמות שמקדמות יציבות במזרח התיכון, לרבות שיקומה העתידי של רצועת עזה. כל זאת, במיוחד בימים אלה, על רקע הסלמת הביקורת העולמית כלפי ישראל, חידוש שיחות הגרעין עם איראן לצד ובנוסף על מדיניות החוץ ההפכפכה של נשיא ארצות הברית.
ריאל פוליטיק סיני מובהק
בנוסף, הכרה מצידה עשויה לחזק את יוקרתה ותדמיתה של ישראל - לא רק כמדינה המשתייכת למחנה האמריקאי-מערבי וכבת ברית של ארצות הברית - אלא גם כשחקנית עוצמתית ולגיטימית בזירה הבין לאומית.
חיזוק הקשרים ביניהן עשוי להוביל כאמור לגיוון ולהרחבה של ההשקעות והשותפויות בתחומי הטכנולוגיה, החדשנות (AI), החקלאות והבריאות, שיגדילו את הייצוא הישראלי למשק העצום של סין ויסייעו במיצובה של ישראל כמעצמה אזורית. כמו כן, התקרבות בין המדינות ואימוץ גישה מאוזנת יותר כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני עשויים להשפיע על מדינות נוספות בדרום הגלובלי, וכן יכולים לשפר את תדמיתה בעיניהן.
על רקע זה, ותוך התבוננות מנקודת מבט סינית רחבה, ניכר כי תפניתה המדינית של סין איננה מהלך אקראי, אלא מהלך מתוחכם ומחושב, המהווה נדבך נוסף באסטרטגיה הגאופוליטית הגלובלית שלה. מעבר להרחבת השפעתה המדינית והכלכלית במזרח התיכון, חיזוק הקשרים עם ישראל עתיד לסייע לה למצב את תדמיתה כמעצמה גלובלית אחראית, מתונה ומאוזנת, שמסוגלת לפעול כמתווכת פוטנציאלית בסכסוכים אזוריים ובין לאומיים נוספים (דוגמת המאבק נגד החות'ים, הסכסוך בין חמאס לרש"פ והמלחמה של רוסיה באוקראינה).
באמצעות מהלך זה, סין חותרת לבסס רשת קשרים ושותפויות דו/רב-צדדיות משלה שיקנו לה גמישות גאופוליטית, יפחיתו את תלותה במי מהמדינות ויחזקו את מעמדה ותדמיתה בזירה הבין לאומית.
התרעות פיקוד העורף