הצעה לחוקה בישראל: צמצום עילת הסבירות, איזון בין הכנסת לבג"ץ ושינוי הוועדה לבחירת שופטים

ממשבר רק צומחים, מהטראומה שפקדה אותנו בשבת שמחת תורה ב־7 באוקטובר נתרפא, נשתקם ונצמח. נזכה לשובם הביתה במהרה של 50 החטופים. הבה נקווה, שאחרי מחלוקת, שסע וקרע, תבוא אחדות ולא אחידות, שתביא את משק כנפי ההיסטוריה בדמותה של חוקה לישראל.

המחלוקת והקרע בעם בנושא הרפורמה המשפטית, או המהפכה המשטרית, לא היו על המה או על הצורך, אלא בעיקר על האיך, הדרך והאופן. לצערנו, דרך היישום רק העמיקה מחלוקת וקרע, ערב 7 באוקטובר. היטיבו להגדיר ד”ר מיכה גודמן ואחרים, שהיעדר כינונה של חוקה בישראל דומה למצב של קיום משחק כדורסל ללא כללי המשחק: גובה הסל, היקף טבעת הסל, משך זמן המשחק, מספר השחקנים ועוד. מדינתנו האהובה והיחידה מאותתת לנו: הגיע הרגע החוקתי, זמן חוקה לישראל. לאחר 77 שנות מדינתנו, קיים קונצנזוס לגבי הצורך לכונן בשלב ראשון חוקה רזה, אבל בתהליך מוסכם וראוי.

חוקה רזה כזו תכלול לדעתי את הסוגיות הבאות: עילת הסבירות – תצומצם, אך לא תבוטל. בתי המשפט לא יתערבו בהחלטות על מינויים של שרים על בסיס עילת הסבירות בלבד; הוועדה למינוי שופטים – הרכב חדש שימנע רוב אוטומטי לקואליציה בכל עת; חוק יסוד: החקיקה – יצירת מנגנון ברור לביקורת שיפוטית על חוקים. בג”ץ יוכל לפסול חוק רק ברוב שופטים מסוים, והכנסת תוכל להגיב רק ברוב מיוחד; ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד – תעוגן לראשונה האפשרות המוגבלת לפסול חוקי יסוד שנוגעים בשימוש לרעה (למשל, קיבוע חסינות).

כבר התנ”ך מלמדנו על לידתה של המילה חוקה, בספר במדבר, באפקט הפרה האדומה: “זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ד’ לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה”. כך נוכל ללמוד שכינון חוקה דורש דיבור ותהליך, לא בכפייה, שמשתקפים בצבע האדום של הפרה האדומה. המחקרים הפסיכולוגיים מצביעים על שלושה מאפייניו של הצבע האדום – תשוקה, כוח וסכנה – המהווים איום על יישום כל תהליך שינוי. הכניסה לתהליך השינוי חייבת להיעשות בתום לב ובנמיכות קומה, ללא יוהרה והיבריס.

תהליך כינון חוקה הוא מורכב ומאתגר, כמו להוציא מים מהסלע – לא במכות, אלא בדיבור. לצערנו, הסלע התקשורתי בתוכנו נוכח בעצימות בחיינו. הפסקנו לדבר. הפסקנו גם להקשיב. נוח לנו להיחבא מאחורי הסלע הווירטואלי שדורש רק הקשות והכשות במקלדת. בכך אנו נמנעים מעימותים וקונפליקטים גלויים, בורחים ממרחב של דיבור שקוף בינינו.

כמו בשירת חפירת הבאר בתנ”ך, בספר במדבר, כשמנהיגי העם על כל שבטיו מתחברים לתהליך השינוי ולא מתנתקים מהעם, כשהם אומרים כן לדיבור ולהִדַּבְּרוּת ומשמשים דוגמה לכולם, רק אז נוצר קו פרשת המים החדש, בהסכמה רחבה. רק כך נזכה ל”וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל... לְחֻקַּת עוֹלָם”.