בשונה מחגים אחרים, שנחגגו במסגרת משפחתית, ט"ו באב הקהילתי באופיו היה חג עם מרחב נוכחות משותף לכולם, בכרמים. מרחב של חופש, שחרור ממגבלות וממחסומים. חלק מהפרשנים חששו שהשחרור הזה יוביל להתערערות נוהגי הצניעות, סוגיה שבהחלט השפיעה על ההתנהלות שהשתנתה במהלך הדורות.
עיקרון ערכי מרכזי נוסף בחג הוא ביטול הבדלי המעמדות החברתיים. המשנה מתארת: "בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ". הלבוש האחיד והבגדים השאולים יצרו שוויון שמנע בושה ממי שלא היה ברשותה בגד נאה, ומנע החצנה של הפערים החברתיים והמעמדיים.
למרות האחידות, בכל זאת התאפשר ביטוי עצמי אותנטי. המשנה מתארת שכל נערה הדגישה את המעלות הייחודיות שלה: "וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בּוֹרֵר לְךָ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה". הפרשנים מבארים שלכל אדם ולכל אישה יש ערך ייחודי שהם מדגישים בשיח ביניהם.
אבל אחד הערכים המתקדמים בט"ו באב הוא התפקיד הפעיל שנשים מילאו בו. הנשים לא חיכו בצורה פסיבית, אלא יזמו ולקחו אחריות על עצמן ועל עיצוב החוויה החברתית.
אומנם קיימת מחלוקת עזה, הנוגעת לאירועי אינוס בכרמים, ויש השואלים אם החג מכבד את מעמד הנשים או משעתק דפוסים פטריארכליים עתיקים, אך בצביונו המאוחר, ובעיסוק בטקסטים העכשוויים, הוא בהחלט משקף שינויים במעמד הנשים בחברה היהודית לאורך הדורות ואת מקומן כנוקטות יוזמה וכמקבלות תפקיד מרכזי בבניית החברה ובעיצוב החיים הקהילתיים.
בט"ו באב נחגוג לא רק מסע קניות ומתנות ל"יום האהבה היהודי", אלא נציין ונלמד את הערכים החברתיים שבו. נדגיש שחברה ראויה יודעת ליצור שוויון הזדמנויות בין מגזרים ובין מגדרים, לכבד את הייחודיות של כל פרט ולבנות מרחבים משותפים של מפגש וחיבור.
התרעות פיקוד העורף