בימים הקרובים צפויות הטמפרטורות בישראל לטפס לרמות קיצון – שוב. התחזיות מצביעות על עומס חום כבד ברחבי הארץ, והחדשות הרעות הן שגלי חום כאלה רק הולכים להתגבר. כאשר קצב ההתחממות העולמית מאיץ בהתאם לתרחישים המדעיים החמורים, אצלנו במזרח התיכון ובישראל הקצב הזה גבוה מהממוצע העולמי. גלי חום קיצוניים יותר, וממושכים יותר, רק יילכו ויתגברו מעתה ובשנים הקרובות – ומדענים, וקובעי מדיניות נדרשים להיערך.
עם התחזית לגל חום כזה, רובנו מתכננים לבלות את הימים במזגן, מה שמוביל לכך שגלי החום שוברים שיאים גם בביקושים לחשמל. מאחורי נתוני הצריכה האדירים האלה מסתתרת אמת כואבת שלא מדברים עליה מספיק: לא כולם יכולים להרשות לעצמם לקרר את הבית.
עוני אנרגטי (או עוני באנרגיה), כך נקראת התופעה שבה משק בית מתקשה להבטיח חימום, קירור, תאורה ושימוש בסיסי בחשמל. בישראל, אחת מכל חמש משפחות חיה כך. מדובר בלמעלה מ־20% מהבתים במדינה, שבהם הפעלת מזגן היא פריבילגיה. משפחות אלה, צריכות לבצע על בסיס שגרתי תיעדוף אכזרי בין האכלת המשפחה או אספקת תנאי חיים סבירים. "פרוסה או תרופה", קרא לזה אילן גילאון ז"ל. בספרות על עוני אנרגטי הדילמה מכונה "לחמם או לאכול" (Heat or eat).
בנייר עמדה שפורסם לאחרונה ע"י המכון הלאומי למדיניות אקלים וסביבה באוניברסיטת בן גוריון, המבוסס על מחקרן של ד"ר נעמה טשנר, ד"ר סתיו שפירא והסטודנט הלל אדלר, עולה כי עוני אנרגטי הוא לא רק שאלה של בריאות וכסף – אלא גם שאלה של אמון. המחקר מצביע על היקף לא מבוטל בישראל של משפחות שנאלצות לקרר אוכל על המרפסת כדי לחסוך בחשמל. כאשר גל חום כזה מכה באופן לא שוויוני, ופוגע באוכלוסיות פגיעות כמו קשישים וילדים, ובמשפחות בעוני ובקהילות מוחלשות כמו קהילות בדואים בנגב, משהו נשבר. לא רק המזגן, אלא התחושה הבסיסית שהמדינה לצידך.
זאת ועוד, הכרה כי חשמל הוא זכות בסיסית, מוביל להבנה כי יש להגן על משפחות עניות באנרגיה מפני ניתוקי חשמל בשל חובות קטנים, מפני התקנת מונים נטענים שיותירו אותם חסרי הגנה כאשר המונה נגמר, וכן לדאוג לתעריפי חשמל מוזלים לצריכה בסיסית.
הזכות לאנרגיה היא לא מותרות. היא חלק בלתי נפרד מהזכות לחיים בכבוד. הטמפרטורה המאמירה בסוף השבוע מדגישה את הדחיפות בחשיבה מחדש ובפעולה.
התרעות פיקוד העורף