הצער הגדול הוא שתנועה כה חשובה ומרכזית בחברה הישראלית מאבדת את אפיוניה הבסיסיים. נדמה שבדומה למפא”י ולמפלגת העבודה בעקבותיה, ישיבה לזמן משמעותי באופוזיציה היא הכרחית. כך, לפחות, יושג במידת מה תיקון ביוהרה שאחזה ברבים מחברי הליכוד. ההזדהות עם רחשי הלב של הציבור כמו גם הזהירות שנקטו רבים ממוביליה חלפו מהעולם. מובן שהאחריות המרכזית היא על העומד בראש, אבל לא מעט אחריות מונחת על כתפי מובילי המפלגה. כמעט לא נותרו אנשים מובילים בליכוד שיש בהם את הצירוף של האידיאולוגיה הלאומית והאחריות האזרחית והדמוקרטית.
די אם נתייחס למילה “הדחה” שהפכה לתוכן המוביל את השיח בממשלה. הדבר דומה לבעל שליטה בחברה כלכלית שכשל בניהולו, והדרך היחידה שנותרה לו להפגין את כוחו היא החלפה גורפת של הכפופים לו. את היועצת המשפטית לממשלה מדיחים, את יו”ר ועדת החוץ והביטחון מדיחים, את שר הביטחון הקודם מדיחים, על הרמטכ”ל החדש מהלכים אימים ועוד. הדחה היא פועל רב־משמעות בשפתנו. אנו מדיחים אחרים מתפקידם, אבל גם מדיחים אדם למעשה פלילי, או בלתי מוסרי.
מסית ומדיח הם ביטויים קשים ביותר בתודעה היהודית. מובן שעשויה להיות הדחה הכרחית מתפקיד מסוים, אך כשזאת הופכת לתוכן מרכזי, אין ספק שאנו מודחים מדרך הישר. לכך מצטרפת התופעה הקשה של הצבעה “פה אחד”. ריבוי הדעות בפורומים קובעים הוא מהדברים הנחשבים ביותר במשפט בכלל ובמשפט העברי בפרט. ביסוד הדברים, לא המחלוקת הרעיונית היא המובילה (גם אם מנסים לשכנענו בכך), אלא השרידות, הכוחנות והשיקול הרגעי.
התרעות פיקוד העורף